Romanos 3 Hebraico

Romanos 3 Grego Koinê

1 Τί οὖν τὸ περισσὸν τοῦ ᾿Ιουδαίου, ἢ τίς ἡ ὠφέλεια τῆς περιτομῆς;
2 πολὺ κατὰ πάντα τρόπον. πρῶτον μὲν γὰρ ὅτι ἐπιστεύθησαν τὰ λόγια τοῦ Θεοῦ.
3 τί γὰρ εἰ ἠπίστησάν τινες; μὴ ἀπιστία αὐτῶν τὴν πίστιν τοῦ Θεοῦ καταργήσει;
4 μὴ γένοιτο· γινέσθω δὲ ὁ Θεὸς ἀληθής, πᾶς δὲ ἄνθρωπος ψεύστης, καθὼς γέγραπται· ὅπως ἂν δικαιωθῇς ἐν τοῖς λόγοις σου καὶ νικήσεις ἐν τῷ κρίνεσθαί σε.
5 εἰ δὲ ἡ ἀδικία ἡμῶν Θεοῦ δικαιοσύνην συνίστησι, τί ἐροῦμεν; μὴ ἄδικος ὁ Θεὸς ὁ ἐπιφέρων τὴν ὀργήν; κατὰ ἄνθρωπον λέγω.
6 μὴ γένοιτο· ἐπεὶ πῶς κρινεῖ ὁ Θεὸς τὸν κόσμον;
7 εἰ γὰρ ἡ ἀλήθεια τοῦ Θεοῦ ἐν τῷ ἐμῷ ψεύσματι ἐπερίσσευσεν εἰς τὴν δόξαν αὐτοῦ, τί ἔτι κἀγὼ ὡς ἁμαρτωλὸς κρίνομαι,
8 καὶ μὴ καθὼς βλασφημούμεθα καὶ καθώς φασί τινες ἡμᾶς λέγειν ὅτι ποιήσωμεν τὰ κακὰ ἵνα ἔλθῃ τὰ ἀγαθά; ὧν τὸ κρίμα ἔνδικόν ἐστι.
9 Τί οὖν; προεχόμεθα; οὐ πάντως· προῃτιασάμεθα γὰρ ᾿Ιουδαίους τε καὶ ῞Ελληνας πάντας ὑφ᾿ ἁμαρτίαν εἶναι,
10 καθὼς γέγραπται ὅτι οὐκ ἔστι δίκαιος οὐδὲ εἷς·
11 οὐκ ἔστιν ὁ συνίων, οὐκ ἔστιν ὁ ἐκζητῶν τὸν Θεόν.
12 πάντες ἐξέκλιναν, ἅμα ἠχρεώθησαν· οὐκ ἔστι ποιῶν χρηστότητα, οὐκ ἔστιν ἕως ἑνός.
13 τάφος ἀνεῳγμένος ὁ λάρυγξ αὐτῶν, ταῖς γλώσσαις αὐτῶν ἐδολιοῦσαν, ἰὸς ἀσπίδων ὑπὸ τὰ χείλη αὐτῶν.
14 ὧν τὸ στόμα ἀρᾶς καὶ πικρίας γέμει·
15 ὀξεῖς οἱ πόδες αὐτῶν ἐκχέαι αἷμα,
16 σύντριμμα καὶ ταλαιπωρία ἐν ταῖς ὁδοῖς αὐτῶν,
17 καὶ ὁδὸν εἰρήνης οὐκ ἔγνωσαν.
18 οὐκ ἔστι φόβος Θεοῦ ἀπέναντι τῶν ὀφθαλμῶν αὐτῶν.
19 Οἴδαμεν δὲ ὅτι ὅσα ὁ νόμος λέγει τοῖς ἐν τῷ νόμῳ λαλεῖ, ἵνα πᾶν στόμα φραγῇ καὶ ὑπόδικος γένηται πᾶς ὁ κόσμος τῷ Θεῷ,
20 διότι ἐξ ἔργων νόμου οὐ δικαιωθήσεται πᾶσα σὰρξ ἐνώπιον αὐτοῦ· διὰ γὰρ νόμου ἐπίγνωσις ἁμαρτίας.
21 Νυνὶ δὲ χωρὶς νόμου δικαιοσύνη Θεοῦ πεφανέρωται, μαρτυρουμένη ὑπὸ τοῦ νόμου καὶ τῶν προφητῶν,
22 δικαιοσύνη δὲ Θεοῦ διὰ πίστεως ᾿Ιησοῦ Χριστοῦ εἰς πάντας καὶ ἐπὶ πάντας τοὺς πιστεύοντας· οὐ γάρ ἐστιν διαστολή·
23 πάντες γὰρ ἥμαρτον καὶ ὑστεροῦνται τῆς δόξης τοῦ Θεοῦ,
24 δικαιούμενοι δωρεὰν τῇ αὐτοῦ χάριτι διὰ τῆς ἀπολυτρώσεως τῆς ἐν Χριστῷ ᾿Ιησοῦ,
25 ὃν προέθετο ὁ Θεὸς ἱλαστήριον διὰ τῆς πίστεως ἐν τῷ αὐτοῦ αἵματι, εἰς ἔνδειξι τῆς δικαιοσύνης αὐτοῦ διὰ τὴν πάρεσιν τῶν προγεγονότων ἁμαρτημάτων
26 ἐν τῇ ἀνοχῇ τοῦ Θεοῦ, πρὸς τὴν ἔνδειξι τῆς δικαιοσύνης αὐτοῦ ἐν τῷ νῦν καιρῷ, εἰς τὸ εἶναι αὐτὸν δίκαιον καὶ δικαιοῦντα τὸν ἐκ πίστεως ᾿Ιησοῦ.
27 Ποῦ οὖν ἡ καύχησις; ἐξεκλείσθη. διὰ ποίου νόμου; τῶν ἔργων; οὐχί, ἀλλὰ διὰ νόμου πίστεως.
28 λογιζόμεθα οὖν πίστει δικαιοῦσθαι ἄνθρωπον χωρὶς ἔργων νόμου.
29 ἢ ᾿Ιουδαίων ὁ Θεὸς μόνον; οὐχὶ δὲ καὶ ἐθνῶν; ναὶ καὶ ἐθνῶν,
30 ἐπείπερ εἷς ὁ Θεός ὃς δικαιώσει περιτομὴν ἐκ πίστεως καὶ ἀκροβυστίαν διὰ τῆς πίστεως.
31 νόμον οὖν καταργοῦμεν διὰ τῆς πίστεως; μὴ γένοιτο· ἀλλὰ νόμον ἱστῶμεν
Romanos 3 Hebraico – Grego

1 אִם כֵּן אֵפוֹא מַה־יִּתָרוֹן לִיהוּדִי וּמַה־בֶּצַע לוֹ בִּבְרִית הַמּוּלוֹת׃
2 רַב מְאֹד מִכָּל־עֵבֶר וְיִתְרוֹן הָרֹאשׁ כִּי־הָפְקְדוּ אִתָּם דִּבְרֵי אֱלֹהִים׃
3 וּמָה אֵפוֹא אִם־מִקְצָתָם לֹא הֶאֱמִינוּ הֶהָפֵר יָפֵר חֹסֶר אֱמוּנָתָם אֶת־אֱמוּנַת אֱלֹהִים׃
4 חָלִילָה אַךְ אֱלֹהִים נֶאֱמָן הוּא וְכָל־אָדָם כֹּזֵב כַּכָּתוּב לְמַעַן־תִּצְדַּק בִּדְבָרֶיךָ וְתִזְכֶּה בְּהִשָּׁפְטֶךָ׃
5 אַךְ אִם־יִוָּדַע עֹז צִדְקַת אֱלֹהִים עַל־יְדֵי פְשָׁעֵינוּ מַה־נֹּאמַר אֱלֹהֵי עָוֶל הוּא אֲשֶׁר יָעִיר חֲמָתוֹ עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי־אָדָם אֲנִי מְדַבֵּר׃
6 חָלִילָה כִּי אִם־כֵּן אֵיךְ־יִשְׁפֹּט אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ׃
7 וְאִם־פִּשְׁעִי וְכַחֲשִׁי בֵאלֹהִים יִתֶּן־לוֹ עֹז וְכָבוֹד מִשְׁנֶה לָמָּה־זֶּה אֵצֵא רָשָׁע בְּהִשָּׁפְטִי׃
8 אַךְ הֲלֹא זֶה הוּא דְּבַר מְנַדֵּינוּ הַמּוֹצִיאִים דִּבָּתֵנוּ רָעָה לֵאמֹר כִּי אֲנַחְנוּ אֹמְרִים נַעֲשֶׂה רָע בִּגְלַל הַטּוֹב אֲשֶׁר יָבֹא בַּעֲקֵבוֹ אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר בְּהִשָּׁפְטָם יֶאְשָׁמוּ׃
9 וּמָה עַתָּה הֲיֵשׁ יִתְרוֹן לָנוּ אֶפֶס וָאָיִן כִּי לִפְנֵי כֵן הוֹכַחְנוּ כִּי יְהוּדִים וִיוָנִים בֶּעָוֹן הֵמָּה יָחַד׃
10 כַּכָּתוּב אֵין צַדִּיק אֵין גַּם־אֶחָד׃
11 אֵין מַשְׂכִּיל אֵין דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים׃
12 הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֶׂה־טוֹב אֵין גַּם אֶחָד׃
13 קֶבֶר־פָּתוּחַ גְּרֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ׃
14 אֲשֶׁר אָלָה פִּיהֶם מָלֵא וּמְרֹרוֹת׃
15 רַגְלֵיהֶם יְמַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ־דָּם׃
16 שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם׃
17 וְדֶרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ׃
18 אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם׃
19 וַאֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ כִּי כָל־אֲשֶׁר תַּגִּיד הַתּוֹרָה לָאֵלֶּה אֲשֶׁר קִבְּלוּ אֶת־הַתּוֹרָה תָּשִׂים דְּבָרֶיהָ וּבָזֹאת יִסָּכֵר כָּל־פֶּה וְכָל־הָאָרֶץ תֶּאְשַׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים׃
20 יַעַן בְּמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר צִוְּתָה הַתּוֹרָה לֹא יִצְדַּק כָּל־בָּשָׂר לְפָנָיו כִּי מִמְּקוֹר הַתּוֹרָה יָצְאָה דַּעַת הַחֵטְא׃
21 וְעַתָּה מִבַּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה יָצְאָה צִדְקַת אֱלֹהִים לָאוֹר אֲשֶׁר הֵעִידוּ עָלֶיהָ הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים׃
22 וְצִדְקַת אֱלֹהִים בֶּאֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ נְתוּנָה לְכָל־בְּנֵי אָדָם וְלִבְנֵי אֱמֻנִים כֻּלָּם כִּי אֵין־מַבְדִּיל׃
23 כִּי־כֻּלָּם חָטָאוּ וַיִּסֹּגוּ מֵאַחֲרֵי כְבוֹד אֱלֹהִים׃
24 וּבְחִנּוֹ חִנָּם כֻּלָּם יִצְדָּקוּ כִּי־פָדָה אֹתָם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
25 הוּא אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוֹ אֱלֹהִים מִקֶּדֶם לְכַפֵּר עָלֵינוּ בְדָמוֹ עַל־פִּי אֱמוּנָתֵנוּ לְבַעֲבוּר גַּלּוֹת אֶת־צִדְקָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ בַּאֲשֶׁר סָלַח לַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ מִימֵי קֶדֶם׃
26 וְגַם לְגַלּוֹת אֶת־צִדְקָתוֹ לְעֵת כָּזֹאת כִּי הוּא הַצַּדִּיק וְהוּא הַמַּצְדִּיק אֶת־הַמַּאֲמִין בְּיֵשׁוּעַ׃
27 אַיֵּה אֵפוֹא עַתָּה גְּאוֹן הַמִּתְהַלְּלִים אֵין כָּל־מְאוּמָה עַל־פִּי אֵיזֶה חֹק עַל־פִּי חָק־הַמַּעֲשֶׂה לֹא כִּי אִם עַל־פִּי חָק־הָאֱמוּנָה׃
28 לָכֵן חָרַצְנוּ לֵאמֹר בָּאֱמוּנָה יִצְדַּק אִישׁ מִבַּלְעֲדֵי הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עַל־פִּי הַתּוֹרָה׃
29 הַאֱלֹהִים לַיְּהוּדִים לְבַד הוּא וְלֹא לַגּוֹיִם אָכֵן גַּם־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הוּא׃
30 כִּי הוּא אֱלֹהִים אֶחָד אֲשֶׁר יַצְדִּיק אֶת־הַמּוּלִים בָּאֱמוּנָה וְאֶת־הָעֲרֵלִים גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה׃
31 הֲכִי נָפִיר אֶת־הַתּוֹרָה בֶּאֱמוּנָתֵנוּ חָלִילַה אַךְ נְקַיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה׃
Romanos 3 Hebraico – Grego

Romanos 3 ARC

1 – Qual é, logo, a vantagem do judeu? Ou qual a utilidade da circuncisão?
2 – Muita, em toda maneira, porque, primeiramente, as palavras de Deus lhe foram confiadas.
3 – Pois quê? Se alguns foram incrédulos, a sua incredulidade aniquilará a fidelidade de Deus?
4 – De maneira nenhuma! Sempre seja Deus verdadeiro, e todo homem mentiroso, como está escrito: Para que sejas justificado em tuas palavras e venças quando fores julgado.
5 – E, se a nossa injustiça for causa da justiça de Deus, que diremos? Porventura, será Deus injusto, trazendo ira sobre nós? ( Falo como homem.)
6 – De maneira nenhuma! Doutro modo, como julgará Deus o mundo?
7 – Mas, se pela minha mentira abundou mais a verdade de Deus para glória sua, por que sou eu ainda julgado também como pecador?
8 – E por que não dizemos (como somos blasfemados, e como alguns dizem que dizemos): Façamos males, para que venham bens? A condenação desses é justa.
9 – Pois quê? Somos nós mais excelentes? De maneira nenhuma! Pois já dantes demonstramos que, tanto judeus como gregos, todos estão debaixo do pecado,
10 – como está escrito: Não há um justo, nem um sequer.
11 – Não há ninguém que entenda; não há ninguém que busque a Deus.
12 – Todos se extraviaram e juntamente se fizeram inúteis. Não há quem faça o bem, não há nem um só.
13 – A sua garganta é um sepulcro aberto; com a língua tratam enganosamente; peçonha de áspides está debaixo de seus lábios;
14 – cuja boca está cheia de maldição e amargura.
15 – Os seus pés são ligeiros para derramar sangue.
16 – Em seus caminhos há destruição e miséria;
17 – e não conheceram o caminho da paz.
18 – Não há temor de Deus diante de seus olhos.
19 – Ora, nós sabemos que tudo o que a lei diz aos que estão debaixo da lei o diz, para que toda boca esteja fechada e todo o mundo seja condenável diante de Deus.
20 – Por isso, nenhuma carne será justificada diante dele pelas obras da lei, porque pela lei vem o conhecimento do pecado.
21 – Mas, agora, se manifestou, sem a lei, a justiça de Deus, tendo o testemunho da Lei e dos Profetas,
22 – isto é, a justiça de Deus pela fé em Jesus Cristo para todos e sobre todos os que creem; porque não há diferença.
23 – Porque todos pecaram e destituídos estão da glória de Deus,
24 – sendo justificados gratuitamente pela sua graça, pela redenção que há em Cristo Jesus,
25 – ao qual Deus propôs para propiciação pela fé no seu sangue, para demonstrar a sua justiça pela remissão dos pecados dantes cometidos, sob a paciência de Deus;
26 – para demonstração da sua justiça neste tempo presente, para que ele seja justo e justificador daquele que tem fé em Jesus.
27 – Onde está, logo, a jactância? É excluída. Por qual lei? Das obras? Não! Mas pela lei da fé.
28 – Concluímos, pois, que o homem é justificado pela fé, sem as obras da lei.
29 – É, porventura, Deus somente dos judeus? E não o é também dos gentios? Também dos gentios, certamente.
30 – Se Deus é um só, que justifica, pela fé, a circuncisão e, por meio da fé, a incircuncisão,
31 – anulamos, pois, a lei pela fé? De maneira nenhuma! Antes, estabelecemos a lei.
Romanos 3 Hebraico – Grego

Capítulo 2 Capítulo 4

Todos os Capítulos de Romanos

Romanos 3 Hebraico – Grego – ARC

Romanos 3 Grego Koinê