Atos 17 Hebraico

Atos 17 Grego Koinê

1 Διοδεύσαντες δὲ τὴν ᾿Αμφίπολιν καὶ ᾿Απολλωνίαν ἦλθον εἰς Θεσσαλονίκην, ὅπου ἦν ἡ συναγωγὴ τῶν ᾿Ιουδαίων.
2 κατὰ δὲ τὸ εἰωθὸς τῷ Παύλῳ εἰσῆλθε πρὸς αὐτοὺς, καὶ ἐπὶ σάββατα τρία διελέγετο αὐτοῖς ἀπὸ τῶν γραφῶν,
3 διανοίγων καὶ παρατιθέμενος ὅτι τὸν Χριστὸν ἔδει παθεῖν καὶ ἀναστῆναι ἐκ νεκρῶν, καὶ ὅτι οὗτός ἐστιν ὁ Χριστός, ᾿Ιησοῦς ὃν ἐγὼ καταγγέλλω ὑμῖν.
4 καί τινες ἐξ αὐτῶν ἐπείσθησαν καὶ προσεκληρώθησαν τῷ Παύλῳ καὶ τῷ Σίλᾳ, τῶν τε σεβομένων ῾Ελλήνων πολὺ πλῆθος, γυναικῶν τε τῶν πρώτων οὐκ ὀλίγαι.
5 Ζηλώσαντες δὲ οἱ ἀπειθοῦντες ᾿Ιουδαῖοι καὶ προσλαβόμενοι τῶν ἀγοραίων τινὰς ἄνδρας πονηροὺς καὶ ὀχλοποιήσαντες ἐθορύβουν τὴν πόλιν, ἐπιστάντες τε τῇ οἰκίᾳ ᾿Ιάσονος ἐζήτουν αὐτοὺς ἀγαγεῖν εἰς τὸν δῆμον·
6 μὴ εὑρόντες δὲ αὐτοὺς ἔσυρον τὸν ᾿Ιάσονα καί τινας ἀδελφοὺς ἐπὶ τοὺς πολιτάρχας, βοῶντες ὅτι οἱ τὴν οἰκουμένην ἀναστατώσαντες οὗτοι καὶ ἐνθάδε πάρεισιν,
7 οὓς ὑποδέδεκται ᾿Ιάσων· καὶ οὗτοι πάντες ἀπέναντι τῶν δογμάτων Καίσαρος πράσσουσι, βασιλέα ἕτερον λέγοντες εἶναι, ᾿Ιησοῦν.
8 ἐτάραξαν δὲ τὸν ὄχλον καὶ τοὺς πολιτάρχας ἀκούοντας ταῦτα,
9 καὶ λαβόντες τὸ ἱκανὸν παρὰ τοῦ ᾿Ιάσονος καὶ τῶν λοιπῶν ἀπέλυσαν αὐτούς.
10 Οἱ δὲ ἀδελφοὶ εὐθέως διὰ τῆς νυκτὸς ἐξέπεμψαν τόν τε Παῦλον καὶ τὸν Σίλαν εἰς Βέροιαν, οἵτινες παραγενόμενοι εἰς τὴν συναγωγὴν τῶν ᾿Ιουδαίων ἀπῄεσαν.
11 οὗτοι δὲ ἦσαν εὐγενέστεροι τῶν ἐν Θεσσαλονίκῃ, οἵτινες ἐδέξαντο τὸν λόγον μετὰ πάσης προθυμίας, τὸ καθ᾿ ἡμέραν ἀνακρίνοντες τὰς γραφὰς εἰ ἔχοι ταῦτα οὕτως.
12 πολλοὶ μὲν οὖν ἐξ αὐτῶν ἐπίστευσαν, καὶ τῶν ῾Ελληνίδων γυναικῶν τῶν εὐσχημόνων καὶ ἀνδρῶν οὐκ ὀλίγοι.
13 ῾Ως δὲ ἔγνωσαν οἱ ἀπὸ τῆς Θεσσαλονίκης ᾿Ιουδαῖοι ὅτι καὶ ἐν τῇ Βεροίᾳ κατηγγέλη ὑπὸ τοῦ Παύλου ὁ λόγος τοῦ Θεοῦ, ἦλθον κἀκεῖ σαλεύοντες τοὺς ὄχλους.
14 εὐθέως δὲ τότε τὸν Παῦλον ἐξαπέστειλαν οἱ ἀδελφοὶ πορεύεσθαι ὡς ἐπὶ τὴν θάλασσαν· ὑπέμενον δὲ ὅ τε Σίλας καὶ ὁ Τιμόθεος ἐκεῖ.
15 οἱ δὲ καθιστῶντες τὸν Παῦλον ἤγαγον αὐτὸν ἕως ᾿Αθηνῶν, καὶ λαβόντες ἐντολὴν πρὸς τὸν Σίλαν καὶ Τιμόθεον ἵνα ὡς τάχιστα ἔλθωσι πρὸς αὐτὸν ἐξῄεσαν.
16 ᾿Εν δὲ ταῖς ᾿Αθήναις ἐκδεχομένου αὐτοὺς τοῦ Παύλου, παρωξύνετο τὸ πνεῦμα αὐτοῦ ἐν αὐτῷ θεωροῦντι κατείδωλον οὖσαν τὴν πόλιν.
17 διελέγετο μὲν οὖν ἐν τῇ συναγωγῇ τοῖς ᾿Ιουδαίοις καὶ τοῖς σεβομένοις καὶ ἐν τῇ ἀγορᾷ κατὰ πᾶσαν ἡμέραν πρὸς τοὺς παρατυγχάνοντας.
18 τινὲς δὲ καὶ τῶν ᾿Επικουρείων καὶ τῶν Στοϊκῶν φιλοσόφων συνέβαλλον αὐτῷ, καί τινες ἔλεγον· τί ἂν θέλοι ὁ σπερμολόγος οὗτος λέγειν; οἱ δέ· ξένων δαιμονίων δοκεῖ καταγγελεὺς εἶναι· ὅτι τὸν ᾿Ιησοῦν καὶ τὴν ἀνάστασιν εὐηγγελίζετο αὐτοῖς.
19 ἐπιλαβόμενοί τε αὐτοῦ ἐπὶ τὸν ῎Αρειον Πάγον ἤγαγον λέγοντες· δυνάμεθα γνῶναι τίς ἡ καινὴ αὕτη ἡ ὑπὸ σοῦ λαλουμένη διδαχή;
Ats 17:20 ξενίζοντα γάρ τινα εἰσφέρεις εἰς τὰς ἀκοὰς ἡμῶν· βουλόμεθα οὖν γνῶναι τί ἃν θέλοι ταῦτα εἶναι.
21 ᾿Αθηναῖοι δὲ πάντες καὶ οἱ ἐπιδημοῦντες ξένοι εἰς οὐδὲν ἕτερον εὐκαίρουν ἢ λέγειν τι καὶ ἀκούειν καινότερον.
22 Σταθεὶς δὲ ὁ Παῦλος ἐν μέσῳ τοῦ ᾿Αρείου Πάγου ἔφη· ἄνδρες ᾿Αθηναῖοι, κατὰ πάντα ὡς δεισιδαιμονεστέρους ὑμᾶς θεωρῶ.
23 διερχόμενος γὰρ καὶ ἀναθεωρῶν τὰ σεβάσματα ὑμῶν εὗρον καὶ βωμὸν ἐν ᾧ ἐπεγέγραπτο, ᾿Αγνώστῳ Θεῷ. ὃν οὖν ἀγνοοῦντες εὐσεβεῖτε, τοῦτον ἐγὼ καταγγέλλω ὑμῖν.
24 ὁ Θεὸς ὁ ποιήσας τὸν κόσμον καὶ πάντα τὰ ἐν αὐτῷ, οὗτος οὐρανοῦ καὶ γῆς Κύριος ὑπάρχων οὐκ ἐν χειροποιήτοις ναοῖς κατοικεῖ,
25 οὐδὲ ὑπὸ χειρῶν ἀνθρώπων θεραπεύεται προσδεόμενός τινος, αὐτὸς διδοὺς πᾶσι ζωὴν καὶ πνοὴν καὶ τὰ πάντα·
26 ἐποίησέ τε ἐξ ἑνὸς αἵματος πᾶν ἔθνος ἀνθρώπων κατοικεῖν ἐπὶ πᾶν τὸ πρόσωπον τῆς γῆς, ὁρίσας προστεταγμένους καιροὺς καὶ τὰς ὁροθεσίας τῆς κατοικίας αὐτῶν,
27 ζητεῖν τὸν Κύριον, εἰ ἄρα γε ψηλαφήσειαν αὐτὸν καὶ εὕροιεν, καί γε οὐ μακρὰν ἀπὸ ἑνὸς ἑκάστου ἡμῶν ὑπάρχοντα.
28 ᾿Εν αὐτῷ γὰρ ζῶμεν καὶ κινούμεθα καὶ ἐσμέν, ὡς καί τινες τῶν καθ᾿ ὑμᾶς ποιητῶν εἰρήκασι· τοῦ γὰρ καὶ γένος ἐσμέν.
29 γένος οὖν ὑπάρχοντες τοῦ Θεοῦ οὐκ ὀφείλομεν νομίζειν χρυσῷ ἢ ἀργύρῳ ἢ λίθῳ, χαράγματι τέχνης καὶ ἐνθυμήσεως ἀνθρώπου, τὸ θεῖον εἶναι ὅμοιον.
30 τοὺς μὲν οὖν χρόνους τῆς ἀγνοίας ὑπεριδὼν ὁ Θεὸς τὰ νῦν παραγγέλλει τοῖς ἀνθρώποις πᾶσι πανταχοῦ μετανοεῖν,
31 καθότι ἔστησεν ἡμέραν ἐν ᾗ μέλλει κρίνειν τὴν οἰκουμένην ἐν δικαιοσύνῃ, ἐν ἀνδρὶ ᾧ ὥρισε, πίστιν παρασχὼν πᾶσιν ἀναστήσας αὐτὸν ἐκ νεκρῶν.
32 ᾿Ακούσαντες δὲ ἀνάστασιν νεκρῶν οἱ μὲν ἐχλεύαζον, οἱ δὲ εἶπον· ἀκουσόμεθά σου πάλιν περὶ τούτου.
33 καὶ οὕτως ὁ Παῦλος ἐξῆλθεν ἐκ μέσου αὐτῶν.
34 τινὲς δὲ ἄνδρες κολληθέντες αὐτῷ ἐπίστευσαν, ἐν οἷς καὶ Διονύσιος ὁ ᾿Αρεοπαγίτης καὶ γυνὴ ὀνόματι Δάμαρις καὶ ἕτεροι σὺν αὐτοῖς.
Atos 17 Hebraico – Grego

1 וַיְהִי אַחֲרֵי נָסְעָם בְּאַמְפִפּוֹלִיס וּבְאַפֹּלוֹנְיָא בָּאוּ אֶל־תַּסְלוֹנִיקִי וְשָׁם בֵּית־כְּנֵסֶת לַיְּהוּדִים׃
2 וּפוֹלוֹס כַּאֲשֶׁר הִסְכִּין בָּא אֲלֵיהֶם וַיִּתְוַכַּח עִמָּהֶם בְּהָבֵן בַּמִּקְרָא שְׁלֹשֶׁת יְמֵי שַׁבָּתוֹת׃
3 הוּא בֵּאֵר לָהֶם אֶת־הַכְּתוּבִים וַיְבוֹנְנֵם כִּי־כֵן נִגְזָר אֲשֶׁר יְעֻנֶּה הַמָּשִׁיחַ וְיָקוּם מֵעִם הַמֵּתִים וְכִי־זֶה יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר בִּשְׁמוֹ אֲנִי קֹרֵא לָכֶם הוּא זֶה הַמָּשִׁיחַ׃
4 וַיַּט לְבַב מִסְפָּר אַחֲרָיו וַיִּדְבְּקוּ בְפוֹלוֹס וּבְסִילָא וְגַם־יְוָנִים רַבִּים אֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וְנָשִׁים נִכְבָּדוֹת בְּמִסְפָּר לֹא־מְעָט׃
5 וַיְקַנְאוּ בָם הַסּוֹרְרִים שֶׁבַּיְהוּדִים וַיְלַקְּטוּ לָהֶם מִסְפַּר אֲנָשִׁים רֵיקִים מִן־הַשְּׁוָקִים וַיִּקְרְאוּ מָלֵא לִהְיוֹת מְהוּמָה בָעִיר וְאָז נָסַבּוּ עַל־בֵּית יָסוֹן וַיָּהִינוּ לְהוֹצִיאָם הַחוּצָה אֶל־הָעָם׃
6 וַיְהִי כִּי לֹא־מְצָאוּם וַיִּסְּחוּ אֶת־יָסוֹן וַאֲחָדִים מִן־הָאַחִים עַד־לִפְנֵי רָאשֵׁי הָעִיר וַיִּקְרָאוּ אֵלֶּה הַמַּרְגִּיזִים אֶת־כָּל־הָאָרֶץ מִקָּצֶה הִנֵּה הֵם בָּאוּ גַּם־הֵנָּה׃
7 וְיָסוֹן הוּא הַמְאַסֵּף אֹתָם בְּצֵל קֹרָתוֹ וְאֵלֶּה כֻלָּם מַעֲבִרִים עַל־דָּתֵי הַקֵּיסָר וְגַם־כִּי אֹמְרִים יֶשְׁנוֹ מֶלֶךְ אַחֵר וְהוּא יֵשׁוּעַ׃
8 וַיִּהְיוּ מְיָרְאִים אֶת־הָעָם וְאֶת־רָאשֵׁי הָעִיר אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת־זֹאת׃
9 וְהֵם לָקְחוּ עֲרֻבָּה מֵאֵת יָסוֹן וּמֵאֵת הָאֲחֵרִים וַיְשַׁלְּחוּם׃
10 וְהָאַחִים הֵחִישׁוּ מִפְלָט לְפוֹלוֹס וְסִילָא לַיְלָה וַיְשַׁלְּחוּם אֶל־בְּרוֹאָה וְהֵם כְּבֹאָם שָׁמָּה בָּאוּ אֶל־בֵּית־הַכְּנֵסֶת אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים׃
11 וְאֵלֶּה הָיוּ טוֹבִים מִיהוּדֵי תַסְלוֹנִיקִי כִּי לָקְחוּ אֶת־הַדָּבָר בְּלֵב מָלֵא רָצוֹן וַיַּחְקְרוּ בַכְּתוּבִים יוֹם יוֹם לָדַעַת אִם כִּדְבָרָם כֶּן־הוּא׃
12 וְרַבִּים מֵהֶם הֶאֱמִינוּ וְנָשִׁים גְּבִירוֹת יְוָנִיּוֹת וַאֲנָשִׁים בְּמִסְפָּר לֹא־מְעָט׃
13 כִּשְׁמֹעַ הַיְּהוּדִים בְּתַסְלוֹנִיקִי כִּי גַם־בִּבְרוֹאָה פּוֹלוֹס מַשְׁמִיעַ אֶת־דְּבַר אֱלֹהִים וַיָּבֹאוּ וַיַּצּוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם גַּם־פֹּה׃
14 וְהָאַחִים הֵחִישׁוּ לְמַלֵּט אֶת־פּוֹלוֹס וַיְהִי הוּא הָלַךְ עַד־הַיָּם וְסִילָא וְטִימוֹתִיּוּס נִשְׁאֲרוּ בָזֶה׃
15 וַאֲשֶׁר אָרְחוּ לְחֶבְרָה עִם־פּוֹלוֹס הוֹלִיכֻהוּ עַד אַתִּינַס אֲשֶׁר שָׁם שָׂם פּוֹלוֹס בְּפִיהֶם צָו לְסִילָא וּלְטִימוֹתִיּוֹס כִּי־יָבֹאוּ אֵלָיו עַד־מְהֵרָה וְהֵם שָׁבוּ וַיֵּלֵכוּ׃
16 עוֹד פּוֹלוֹס מְצַפֶּה לִקְרַאת בֹּאָם בְּאַתִּינַס וְרוּחוֹ הִתְמַרְמַר בְּקִרְבּוֹ מִמַּרְאֵה עֵינָיו כִּי מָלְאָה הָעִיר אֱלִילִים׃
17 וַיְדַבֵּר עַל־כָּכָה עִם־הַיְּהוּדִים בְּבֵית־הַכְּנֵסֶת וְעִם־יִרְאֵי אֱלֹהִים וְגַם־בְּשַׁעַר יוֹם יוֹם עִם־כָּל־הַנִּמְצָאִים שָׁמָּה׃
18 וַיִּתְעָרְבוּ אִתּוֹ גַּם־אֲחָדִים מֵחַכְמֵי בֵּית אַפִּיקוֹרוֹס הַמְכַחֲשִׁים וּמֵחַכְמֵי בֵּית הָאִסְטְוָה הַמַּצְנִיעִים וַיְהִי אֵלֶּה אֹמְרִים לוֹ מַה־לֶּאֱוִיל שְׂפָתַיִם הַזֶּה מָה הוּא אֹמֵר לְהַגִּיד וְאֵלֶּה כְּפִי הַנִּשְׁמָע הוּא מְלַמֵּד דַּעַת אֱלֹהִים זָרִים יַעַן כִּי־בִּשֵּׂר אֶת־יֵשׁוּעַ וְאֶת־תְּחִיַּת הַמֵּתִים׃
19 וַיִּקָּחֻהוּ אֶל־הָאַרְיוֹפָגוֹס וַיֹּאמְרוּ מִי־יִתֵּן וְיָדַעְנוּ מַה־הִיא הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אַתָּה מְלַמֵּד׃
20 כִּי־דְבָרִים זָרִים אַתָּה קוֹרֵא בְאָזְנֵינוּ עַל־כֵּן אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים לְדֵעָה מָה הִיא׃
21 וְהָאַתִּינִיִּים כֻּלָּם וְגַם־הַנָּכְרִים הַמִתְגּוֹרְרִים בְּקִרְבָּם הֵם הֵכִינוּ לִבָּם רַק לַחֲדָשׁוֹת אִם־כֹּה לְסַפֵּר אוֹ כֹה לִשְׁמֹעַ מַה־יְסֻפָּר׃
22 וּפוֹלוֹס הָעֳמָד בְּתוֹךְ הָאַרְיוֹפָגוֹס בַּתַּוֶךְ וַיֹּאמַר אַתֶּם אַנְשֵׁי אַתִּינַס רָאֹה רָאִיתִי אֶתְכֶם כִּי לִבְּכֶם עִמָּכֶם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּנְהָגוּ׃
23 כִּי בְּהִתְהַלְּכִי כֹה וְעַל־עֲבֹדֹתֵיכֶם לֵאלֹהֵיכֶם אֲנִי הִתְבֹּנַנְתִּי וָאֵרֶא גַם־מִזְבֵּחַ וְעָלָיו כָּתוּב לֵאלֹהִים לֹא־יְדַעֲנוּהוּ וְהִנֵּה הַלָּז אֲשֶׁר תְּכַבְּדוּן אֹתוֹ וְלֹא תֵדָעוּהוּ אֹתוֹ אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם׃
24 הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת־הָעוֹלָם וְכֹל אֲשֶׁר־בּוֹ הוּא אֲדֹנֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא יֵשֵׁב בְּמִקְדָּשִׁים אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ יָדָיִם׃
25 אַף לֹא־יְכַלְכְּלֻהוּ יְדֵי אָדָם כְּמוֹ אִם צֹרֶךְ לְפָנָיו לְמִי וָמִי הֲלֹא הוּא הַנֹּתֵן חַיִּים וּנְשָׁמָה וְהַכֹּל לַכֹּל׃
26 וְהוּא עָשָׂה מִדָּם אֶחָד אֶת־כָּל עַמֵּי בְּנֵי־אָדָם לָשֶׁבֶת עַל־כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיְמֹדֵד מִדַּת יְמֵיהֶם וּלְמוֹשְׁבוֹתֵיהֶם גְּבוּלוֹת הִצִּיב׃
27 לְמַעַן אֲשֶׁר יִדְרְשׁוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אוּלַי יְמַשְּׁשֻׁהוּ וְיִמְצָאֻהוּ אַף כִּי־רָחוֹק אֵינֶנּוּ מִכָּל־אֶחָד מִמֶּנּוּ׃
28 כִּי־בוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים מִתְעוֹרְרִים וְהוִֹים כַּאֲשֶׁר גַּם־שֹׁרְרוּ מִכֶּם אֲנָשִׁים כִּי בְּנֵי־אֱלֹהִים אֲנָחְנוּ׃
29 וְאַף גַּם־בִּהְיוֹתֵנוּ בְנֵי אֱלֹהִים חָלִילָה לָּנוּ מֵחֲשֹׁב כִּי דֹמֶה הָאֱלֹהִים לַזָּהָב לַכֶּסֶף אוֹ לָאָבֶן אוֹ לְתַבְנִית כֹּל מַעֲשֶׂה אָדָם חָרָשׁ וְחשֵׁב׃
30 אֶת־יְמֵי אֵין־דַּעַת הֶעֱבִיר אֵפוֹא אֱלֹהִים וְעַל־כֵּן הוּא מְצַוֶּה אֶת־בְּנֵי הָאָדָם עַתָּה כִּי בֹא יָבֹאוּ אֵלָיו מִכָּל־קְצוֹת הָאָרֶץ׃
31 כִּי הוּא הִקְדִּישׁ יוֹם מוֹעֵד לִשְׁפָּט־בּוֹ תֵבֵל בְּצֶדֶק עַל־יַד אִישׁ אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ וַיִּתְּנֵהוּ נֶאֱמָן לַכֹּל בַּהֲקִיצוֹ אֹתוֹ מֵעִם־הַמֵּתִים׃
32 וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֹתוֹ מְדַבֵּר מִקּוּם הַמֵּתִים אֵלֶּה לָעֲגוּ־לוֹ וְאֵלֶּה אָמְרוּ עוֹד נִשְׁמָעֲךָ עַל־כָּכָה שֵׁנִית׃
33 וַיֵּצֵא פוֹלוֹס מִתּוֹכָם וַיֵּלַךְ׃
34 וּקְצַת אֲנָשִׁים דָּבְקוּ אַחֲרָיו וַיַּאֲמִינוּ וּבֵינֵיהֶם גַּם־דִּיּוֹנוּסְיוֹס אֶחָד מֵהַשֹּׁפְטִים מִן־אַרְיוֹפָגוֹס וְאִשָּׁה אַחַת אֲשֶׁר שְׁמָהּ דָּמָרִיס וְעוֹד אֲחֵרִים עִמָּהֶם׃
Atos 17 Hebraico – Grego

Atos 17 ARC

O Evangelho em Tessalônica

1 – E, passando por Anfípolis e Apolônia, chegaram a Tessalônica, onde havia uma sinagoga de judeus.
2 – E Paulo, como tinha por costume, foi ter com eles e, por três sábados, disputou com eles sobre as Escrituras,
3 – expondo e demonstrando que convinha que o Cristo padecesse e ressuscitasse dos mortos. E este Jesus, que vos anuncio, dizia ele, é o Cristo.
4 – E alguns deles creram e ajuntaram-se com Paulo e Silas; e também uma grande multidão de gregos religiosos e não poucas mulheres distintas.
5 – Mas os judeus desobedientes, movidos de inveja, tomaram consigo alguns homens perversos dentre os vadios, e, ajuntando o povo, alvoroçaram a cidade, e, assaltando a casa de Jasom, procuravam tirá-los para junto do povo.
6 – Porém, não os achando, trouxeram Jasom e alguns irmãos à presença dos magistrados da cidade, clamando: Estes que têm alvoroçado o mundo chegaram também aqui,
7 – os quais Jasom recolheu. Todos estes procedem contra os decretos de César, dizendo que há outro rei, Jesus.
8 – E alvoroçaram a multidão e os principais da cidade, que ouviram estas coisas.

Em Bereia – Compare com Atos 17 Hebraico – Grego
9 – Tendo, porém, recebido satisfação de Jasom e dos demais, os soltaram.
10 – E logo os irmãos enviaram de noite Paulo e Silas a Bereia; e eles, chegando lá, foram à sinagoga dos judeus.
11 – Ora, estes foram mais nobres do que os que estavam em Tessalônica, porque de bom grado receberam a palavra, examinando cada dia nas Escrituras se estas coisas eram assim.
12 – De sorte que creram muitos deles, e também mulheres gregas da classe nobre, e não poucos varões.
13 – Mas, logo que os judeus de Tessalônica souberam que a palavra de Deus também era anunciada por Paulo em Bereia, foram lá e excitaram as multidões.
14 – No mesmo instante, os irmãos mandaram a Paulo que fosse até ao mar, mas Silas e Timóteo ficaram ali.
15 – E os que acompanhavam Paulo o levaram até Atenas e, recebendo ordem para que Silas e Timóteo fossem ter com ele o mais depressa possível, partiram.

Em Atenas – Compare com Atos 17 Hebraico – Grego
16 – E, enquanto Paulo os esperava em Atenas, o seu espírito se comovia em si mesmo, vendo a cidade tão entregue à idolatria.
17 – De sorte que disputava na sinagoga com os judeus e religiosos e, todos os dias, na praça, com os que se apresentavam.
18 – E alguns dos filósofos epicureus e estoicos contendiam com ele. Uns diziam: Que quer dizer este paroleiro? E outros: Parece que é pregador de deuses estranhos. Porque lhes anunciava a Jesus e a ressurreição.
19 – E, tomando-o, o levaram ao Areópago, dizendo: Poderemos nós saber que nova doutrina é essa de que falas?
20 – Pois coisas estranhas nos trazes aos ouvidos; queremos, pois, saber o que vem a ser isso.
21- (Pois todos os atenienses e estrangeiros residentes de nenhuma outra coisa se ocupavam senão de dizer e ouvir alguma novidade.)
22 – E, estando Paulo no meio do Areópago, disse: Varões atenienses, em tudo vos vejo um tanto supersticiosos;
23 – porque, passando eu e vendo os vossos santuários, achei também um altar em que estava escrito: Ao Deus Desconhecido . Esse, pois, que vós honrais não o conhecendo é o que eu vos anuncio.
24 – O Deus que fez o mundo e tudo que nele há, sendo Senhor do céu e da terra, não habita em templos feitos por mãos de homens.
25 – Nem tampouco é servido por mãos de homens, como que necessitando de alguma coisa; pois ele mesmo é quem dá a todos a vida, a respiração e todas as coisas;
26 – e de um só fez toda a geração dos homens para habitar sobre toda a face da terra, determinando os tempos já dantes ordenados e os limites da sua habitação,
27 – para que buscassem ao Senhor, se, porventura, tateando, o pudessem achar, ainda que não está longe de cada um de nós;
28 – porque nele vivemos, e nos movemos, e existimos, como também alguns dos vossos poetas disseram: Pois somos também sua geração.
29 – Sendo nós, pois, geração de Deus, não havemos de cuidar que a divindade seja semelhante ao ouro, ou à prata, ou à pedra esculpida por artifício e imaginação dos homens.
30 – Mas Deus, não tendo em conta os tempos da ignorância, anuncia agora a todos os homens, em todo lugar, que se arrependam,
31 – porquanto tem determinado um dia em que com justiça há de julgar o mundo, por meio do varão que destinou; e disso deu certeza a todos, ressuscitando-o dos mortos.
32 – E, como ouviram falar da ressurreição dos mortos, uns escarneciam, e outros diziam: Acerca disso te ouviremos outra vez.
33 – E assim Paulo saiu do meio deles.
34 – Todavia, chegando alguns varões a ele, creram: entre os quais estava Dionísio, o areopagita, e uma mulher por nome Dâmaris, e, com eles, outros.
Atos 17 Hebraico – Grego

Capítulo 16 Capítulo 18

Todos os Capítulos de Atos

Atos 17 Hebraico – Grego – ARC

Atos 17 Grego Koinê

Atos 17 Hebraico

Atos 17 ARC

O Evangelho em Tessalônica

ADILSON CARDOSO

Deixe um comentário Cancelar resposta

Atos 17 Grego Koinê

Atos 17 Hebraico

Atos 17 ARC

O Evangelho em Tessalônica

ADILSON CARDOSO

Deixe um comentário Cancelar resposta

Você também pode gostar

Jó 28 Hebraico com Áudio

Atos 6 Hebraico – Grego – ARC

Números 2 Hebraico com Áudio e ARC

Damos valor à sua privacidade

Cookies estritamente necessários

Cookies de desempenho

Cookies de funcionalidade

Cookies de publicidade