1Tessalonicenses 2 Hebraico

1Tessalonicenses 2 Grego Koinê

1 Αὐτοὶ γὰρ οἴδατε, ἀδελφοί, τὴν εἴσοδον ἡμῶν τὴν πρὸς ὑμᾶς ὅτι οὐ κενὴ γέγονεν,
2 ἀλλὰ προπαθόντες καὶ ὑβρισθέντες, καθὼς οἴδατε, ἐν Φιλίπποις, ἐπαρρησιασάμεθα ἐν τῷ Θεῷ ἡμῶν λαλῆσαι πρὸς ὑμᾶς τὸ εὐαγγέλιον τοῦ Θεοῦ ἐν πολλῷ ἀγῶνι.
3 ἡ γὰρ παράκλησις ἡμῶν οὐκ ἐκ πλάνης οὐδὲ ἐξ ἀκαθαρσίας, οὔτε ἐν δόλῳ,
4 ἀλλὰ καθὼς δεδοκιμάσμεθα ὑπὸ τοῦ Θεοῦ πιστευθῆναι τὸ εὐαγγέλιον, οὕτω λαλοῦμεν, οὐχ ὡς ἀνθρώποις ἀρέσκοντες, ἀλλὰ Θεῷ τῷ δοκιμάζοντι τὰς καρδίας ἡμῶν.
5 οὔτε γάρ ποτε ἐν λόγῳ κολακείας ἐγενήθημεν καθὼς οἴδατε, οὔτε ἐν προφάσει πλεονεξίας, Θεὸς μάρτυς,
6 οὔτε ζητοῦντες ἐξ ἀνθρώπων δόξαν, οὔτε ἀφ᾿ ὑμῶν οὔτε ἀπ᾿ ἄλλων,
7 δυνάμενοι ἐν βάρει εἶναι ὡς Χριστοῦ ἀπόστολοι, ἀλλ᾿ ἐγενήθημεν ἤπιοι ἐν μέσῳ ὑμῶν, ὡς ἂν τροφὸς θάλπῃ τὰ ἑαυτῆς τέκνα·
8 οὕτως ὁμειρόμενοι ὑμῶν εὐδοκοῦμεν μεταδοῦναι ὑμῖν οὐ μόνον τὸ εὐαγγέλιον τοῦ Θεοῦ, ἀλλὰ καὶ τὰς ἑαυτῶν ψυχάς, διότι ἀγαπητοὶ ἡμῖν ἐγένησθε.
9 μνημονεύετε γάρ, ἀδελφοί, τὸν κόπον ἡμῶν καὶ τὸν μόχθον· νυκτὸς γὰρ καὶ ἡμέρας ἐργαζόμενοι πρὸς τὸ μὴ ἐπιβαρῆσαί τινα ὑμῶν ἐκηρύξαμεν εἰς ὑμᾶς τὸ εὐαγγέλιον τοῦ Θεοῦ.
10 ὑμεῖς μάρτυρες καὶ ὁ Θεός, ὡς ὁσίως καὶ δικαίως καὶ ἀμέμπτως ὑμῖν τοῖς πιστεύουσιν ἐγενήθημεν,
11 καθάπερ οἴδατε ὡς ἕνα ἕκαστον ὑμῶν ὡς πατὴρ τέκνα ἑαυτοῦ
12 παρακαλοῦντες ὑμᾶς καὶ παραμυθούμενοι καὶ μαρτυρόμενοι εἰς τὸ περιπατῆσαι ὑμᾶς ἀξίως τοῦ Θεοῦ τοῦ καλοῦντος ὑμᾶς εἰς τὴν ἑαυτοῦ βασιλείαν καὶ δόξαν.
13 Διὰ τοῦτο καὶ ἡμεῖς εὐχαριστοῦμεν τῷ Θεῷ ἀδιαλείπτως, ὅτι παραλαβόντες λόγον ἀκοῆς παρ᾿ ἡμῶν τοῦ Θεοῦ ἐδέξασθε οὐ λόγον ἀνθρώπων, ἀλλὰ καθώς ἐστιν ἀληθῶς, λόγον Θεοῦ, ὃς καὶ ἐνεργεῖται ἐν ὑμῖν τοῖς πιστεύουσιν.
14 ὑμεῖς γὰρ μιμηταὶ ἐγενήθητε, ἀδελφοί, τῶν ἐκκλησιῶν τοῦ Θεοῦ τῶν οὐσῶν ἐν τῇ ᾿Ιουδαίᾳ ἐν Χριστῷ ᾿Ιησοῦ, ὅτι τὰ αὐτὰ ἐπάθετε καὶ ὑμεῖς ὑπὸ τῶν ἰδίων συμφυλετῶν καθὼς καὶ αὐτοὶ ὑπὸ τῶν ᾿Ιουδαίων,
15 τῶν καὶ τὸν Κύριον ἀποκτεινάντων ᾿Ιησοῦν καὶ τοὺς προφήτας, καὶ ἡμᾶς ἐκδιωξάντων, καὶ Θεῷ μὴ ἀρεσκόντων, καὶ πᾶσιν ἀνθρώποις ἐναντίων,
16 κωλυόντων ἡμᾶς τοῖς ἔθνεσι λαλῆσαι ἵνα σωθῶσιν, εἰς τὸ ἀναπληρῶσαι αὐτῶν τὰς ἁμαρτίας πάντοτε. ἔφθασε δὲ ἐπ᾿ αὐτοὺς ἡ ὀργὴ εἰς τέλος.
17 ῾Ημεῖς δέ, ἀδελφοί, ἀπορφανισθέντες ἀφ᾿ ὑμῶν πρὸς καιρὸν ὥρας, προσώπῳ οὐ καρδίᾳ, περισσοτέρως ἐσπουδάσαμεν τὸ πρόσωπον ὑμῶν ἰδεῖν ἐν πολλῇ ἐπιθυμίᾳ.
18 διὸ ἠθελήσαμεν ἐλθεῖν πρὸς ὑμᾶς, ἐγὼ μὲν Παῦλος, καὶ ἅπαξ καὶ δίς, καὶ ἐνέκοψεν ἡμᾶς ὁ Σατανᾶς.
19 τίς γὰρ ἡμῶν ἐλπὶς ἢ χαρὰ ἢ στέφανος καυχήσεως, ἢ οὐχὶ καὶ ὑμεῖς ἔμπροσθεν τοῦ Κυρίου ἡμῶν ᾿Ιησοῦ Χριστοῦ ἐν τῇ αὐτοῦ παρουσίᾳ;
20 ὑμεῖς γάρ ἐστε ἡ δόξα ἡμῶν καὶ ἡ χαρά.
1Tessalonicenses 2 Hebraico – Grego

1 הֵן נַפְשְׁכֶם אַחַי יֹדָעַת כִּי בֹאֵנוּ אֲלֵיכֶם לֹא־הָיָה לָרִיק׃
2 כִּי אַחֲרֵי הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְעַלְּלוּ בָנוּ בְּפִילִפִּי הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי אָז מָצָאנוּ עֹז בֵּאלֹהֵינוּ לְהַגִּיד לָכֶם בְּשׂרַת הָאֱלֹהִים נֶגֶד צֹרְרִים רַבִּים׃
3 כִּי לֹא מִפִּי מַשְׁגֶּה יָצְאָה עֵדוּתֵנוּ וְלֹא מִקֶּרֶב טְמֵא שְׂפָתַיִם וְלֹא מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה׃
4 כִּי כַאֲשֶׁר מָצָא אֱלֹהִים לִבֵּנוּ נָכוֹן לְפָנָיו וַיַּפְקֵד בְּיָדֵינוּ אֶת־הַבְּשׂרָה כֵּן נְדַבֵּרָה לֹא לְהָפִיק רָצוֹן מִבְּנֵי־אָדָם כִּי אִם־מֵאלֹהִים הַבֹּחֵן לֵבָב׃
5 הֵן יְדַעְתֶּם כִּי מֵעוֹדֵנוּ לֹא בָאנוּ בִשְׂפַת חֲלָקוֹת וְלֹא בְנִכְלֵי בֹצְעֵי בָצַע אֱלֹהִים לָנוּ לְעֵד׃
6 גַּם לֹא־בִקַּשְׁנוּ כְבוֹד אֲנָשִׁים לֹא מִיֶּדְכֶם וְלֹא מִידֵי אֲחֵרִים אַף כִּי־הָיְתָה לָּנוּ צְדָקָה לְהַעֲמִיס עֲלֵיכֶם לְכַלְכְּלֵנוּ כִּשְׁלִיחֵי הַמָּשִׁיחַ׃
7 אַךְ בִּנְעִמוֹת הָלַכְנוּ עִמָּכֶם בְּאֹמֶנֶת אֲשֶׁר תִּשָּׂא אֶת־בְּנָהּ בְּחֵיקָהּ׃
8 וְכֵן זֶה כַמָּה נִכְסֹף נִכְסַפְנוּ לָכֶם עַד אֲשֶׁר־אָמַרְנוּ לָתֵת לָכֶם גַּם־בְּשׂרַת הָאֱלֹהִים וְגַם־נַפְשֵׁנוּ בַּעַדְכֶם כִּי־יְקַרְתֶּם בְּעֵינֵינוּ עַד־מְאֹד׃
9 הֲלֹא תִזְכְּרוּ אַחַי אֶת־הֶעָמָל וְאֶת־הַיְגִיעָה אֵיךְ עָבַדְנוּ לַיְלָה וְיוֹמָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְמַשָּׂא עַל־אִישׁ מִכֶּם כַּאֲשֶׁר הִגַּדְנוּ לָכֶם בְּשׂרַת הָאֱלֹהִים׃
10 עֵדִים אַתֶּם וְעֵד אֱלֹהִים כִּי בְקֹדֶשׁ בְּצֶדֶק וּבְתָמִים הָלַכְנוּ לִפְנֵיכֶם שֹׁמְרֵי אֱמֻנִים׃
11 כַּאֲשֶׁר אַתֶּם יֹדְעִים כִּי־כְאָב אֶל־בָּנָיו כֵּן דִּבַּרְנוּ דִבְרֵי מוּסָר וְתַנְחוּמִים עַל־לֵב כָּל־אִישׁ מִכֶּם׃
12 וַנָּעִיד בָּכֶם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לִפְנֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם לִכְבוֹד מַלְכוּתוֹ׃
13 וּבַעֲבוּר זֹאת גַּם־אֲנַחְנוּ לֹא נֶחְדַּל מֵהוֹדוֹת אֶת־אֱלֹהֵינוּ כִּי הֶאֱזַנְתֶּם לִדְבַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִשְׁמַעְנוּ בְאָזְנֵיכֶם לֹא כִדְבַר אֲנָשִׁים כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם אֹתוֹ כִּדְבַר הָאֱלֹהִים לַאֲמִיתּוֹ אֲשֶׁר רַב כֹּחוֹ לְמַאֲמִינִים׃
1Ts 2:14 כִּי נִמְשַׁלְתֶּם אַחַי לִקְהִלוֹת הָאֱלֹהִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר־בְּאֶרֶץ יְהוּדָה כִּי עַם הָאָרֶץ הֵצִיקוּ לָכֶם כַּאֲשֶׁר הַיְהוּדִים הֵצִיקוּ לָהֶן׃
15 הֲלֹא הֵם אֲשֶׁר הֵמִיתוּ אֶת־יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ וְאֶת־הַנְּבִיאִים וְגַם־אֹתָנוּ גֵּרְשׁוּ מִגֵּו וְהֵם לֹא טוֹבִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּנְלוֹזִים לִפְנֵי כָל־אָדָם׃
16 אֲשֶׁר סָגְרוּ עָלֵינוּ מִקְּרֹא אֶל־הַגּוֹיִם לִתְשׁוּעָה וּבָזֹאת מָלְאָה סְאַת עֲוֹנָם כְּדַרְכָּם תָּמִיד וַחֲרוֹן אַף הִשִּׂיגָם עַד־לְכַלֵּה׃
17 וַאֲנַחְנוּ אַחַי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־רָחַקְנוּ מִכֶּם זֶה מְעַט כְּמַסְתִּירֵי פָנִים וְלֹא כְמַרְחִיקֵי לֵב בִּקַּשְׁנוּ מְאֹד לִרְאוֹת אֶת־פְּנֵיכֶם בְּחֵשֶׁק־רָב׃
18 עַל־כֵּן הוֹאַלְנוּ לָבוֹא אֲלֵיכֶם אֲנִי פוֹלוֹס גַּם־פַּעַם גַּם־פַּעֲמָיִם וְהַשָּׂטָן עֲצָרָנוּ׃
19 כִּי מַה תִּקְוָתֵנוּ מַה שִּׂמְחָתֵנוּ וּמָה עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתֵּנוּ הֲלֹא אַתֶּם הִנְּכֶם לִפְנֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ בְּבֹאוֹ׃
20 כִּי הֵן אַתֶּם כְּבוֹדֵנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ׃
1Tessalonicenses 2 Hebraico – Grego

1Tessalonicenses 2 ARC

Ministério em Tessalônica

1 – Porque vós mesmos, irmãos, bem sabeis que a nossa entrada para convosco não foi vã;
2 – mas, havendo primeiro padecido e sido agravados em Filipos, como sabeis, tornamo-nos ousados em nosso Deus, para vos falar o evangelho de Deus com grande combate.
3 – Porque a nossa exortação não foi com engano, nem com imundícia, nem com fraudulência;
4 – mas, como fomos aprovados de Deus para que o evangelho nos fosse confiado, assim falamos, não como para agradar aos homens, mas a Deus, que prova o nosso coração.
5 – Porque, como bem sabeis, nunca usamos de palavras lisonjeiras, nem houve um pretexto de avareza; Deus é testemunha.
6 – E não buscamos glória dos homens, nem de vós, nem de outros, ainda que podíamos, como apóstolos de Cristo, ser-vos pesados;
7 – antes, fomos brandos entre vós, como a ama que cria seus filhos.
8 – Assim nós, sendo-vos tão afeiçoados, de boa vontade quiséramos comunicar-vos, não somente o evangelho de Deus, mas ainda a nossa própria alma; porquanto nos éreis muito queridos.
9 – Porque bem vos lembrais, irmãos, do nosso trabalho e fadiga; pois, trabalhando noite e dia, para não sermos pesados a nenhum de vós, vos pregamos o evangelho de Deus.
10 – Vós e Deus sois testemunhas de quão santa, justa e irrepreensivelmente nos houvemos para convosco, os que crestes.
11 – Assim como bem sabeis de que modo vos exortávamos e consolávamos, a cada um de vós, como o pai a seus filhos,
12 – para que vos conduzísseis dignamente para com Deus, que vos chama para o seu reino e glória.
13 – Pelo que também damos, sem cessar, graças a Deus, pois, havendo recebido de nós a palavra da pregação de Deus, a recebestes, não como palavra de homens, mas (segundo é, na verdade) como palavra de Deus, a qual também opera em vós, os que crestes.
14 – Porque vós, irmãos, haveis sido feitos imitadores das igrejas de Deus que, na Judeia, estão em Jesus Cristo; porquanto também padecestes de vossos próprios concidadãos o mesmo que os judeus lhes fizeram a eles,
15 – os quais também mataram o Senhor Jesus e os seus próprios profetas, e nos têm perseguido, e não agradam a Deus, e são contrários a todos os homens.
16 – E nos impedem de pregar aos gentios as palavras da salvação, a fim de encherem sempre a medida de seus pecados; mas a ira de Deus caiu sobre eles até ao fim.
17 – Nós, porém, irmãos, sendo privados de vós por um momento de tempo, de vista, mas não do coração, tanto mais procuramos com grande desejo ver o vosso rosto.
18 – Pelo que bem quisemos, uma e outra vez, ir ter convosco, pelo menos eu, Paulo, mas Satanás no-lo impediu.
19 – Porque qual é a nossa esperança, ou gozo, ou coroa de glória? Porventura, não o sois vós também diante de nosso Senhor Jesus Cristo em sua vinda?
20 – Na verdade, vós sois a nossa glória e gozo.
1Tessalonicenses 2 Hebraico – Grego