Hebreus 9 Hebraico

Hebreus 9 Hebraico – Grego – ARC

Hebreus 9 Grego Koinê

1 Εἶχε μὲν οὖν καὶ ἡ πρώτη σκηνὴ δικαιώματα λατρείας τό τε ἅγιον κοσμικόν.
2 σκηνὴ γὰρ κατεσκευάσθη ἡ πρώτη, ἐν ᾗ ἥ τε λυχνία καὶ ἡ τράπεζα καὶ ἡ πρόθεσις τῶν ἄρτων, ἥτις λέγεται ῞Αγια.
3 μετὰ δὲ τὸ δεύτερον καταπέτασμα σκηνὴ ἡ λεγομένη ῞Αγια ῾Αγίων,
4 χρυσοῦν ἔχουσα θυμιατήριον καὶ τὴν κιβωτὸν τῆς διαθήκης περικεκαλυμμένην πάντοθεν χρυσίῳ, ἐν ᾗ στάμνος χρυσῆ ἔχουσα τὸ μάννα καὶ ἡ ῥάβδος ᾿Ααρὼν ἡ βλαστήσασα καὶ αἱ πλάκες τῆς διαθήκης,
5 ὑπεράνω δὲ αὐτῆς Χερουβὶμ δόξης κατασκιάζοντα τὸ ἱλαστήριον· περὶ ὧν οὐκ ἔστι νῦν λέγειν κατὰ μέρος.
6 Τούτων δὲ οὕτως κατεσκευασμένων εἰς μὲν τὴν πρώτην σκηνὴν διὰ παντὸς εἰσίασιν οἱ ἱερεῖς τὰς λατρείας ἐπιτελοῦντες,
7 εἰς δὲ τὴν δευτέραν ἅπαξ τοῦ ἐνιαυτοῦ μόνος ὁ ἀρχιερεύς, οὐ χωρὶς αἵματος, ὃ προσφέρει ὑπὲρ ἑαυτοῦ καὶ τῶν τοῦ λαοῦ ἀγνοημάτων,
8 τοῦτο δηλοῦντος τοῦ Πνεύματος τοῦ ῾Αγίου, μήπω πεφανερῶσθαι τὴν τῶν ἁγίων ὁδὸν, ἔτι τῆς πρώτης σκηνῆς ἐχούσης στάσιν·
9 ἥτις παραβολὴ εἰς τὸν καιρὸν τὸν ἐνεστηκότα, καθ᾿ ὃν δῶρά τε καὶ θυσίαι προσφέρονται μὴ δυνάμεναι κατὰ συνείδησιν τελειῶσαι τὸν λατρεύοντα,
10 μόνον ἐπὶ βρώμασι καὶ πόμασι καὶ διαφόροις βαπτισμοῖς καὶ δικαιώματα σαρκὸς, μέχρι καιροῦ διορθώσεως ἐπικείμενα.
11 Χριστὸς δὲ παραγενόμενος ἀρχιερεὺς τῶν μελλόντων ἀγαθῶν διὰ τῆς μείζονος καὶ τελειοτέρας σκηνῆς, οὐ χειροποιήτου, τοῦτ᾿ ἔστιν οὐ ταύτης τῆς κτίσεως,
12 οὐδὲ δι᾿ αἵματος τράγων καὶ μόσχων, διὰ δὲ τοῦ ἰδίου αἵματος, εἰσῆλθεν ἐφάπαξ εἰς τὰ ἅγια, αἰωνίαν λύτρωσιν εὑράμενος.
13 εἰ γὰρ τὸ αἷμα ταύρων καὶ τράγων καὶ σποδὸς δαμάλεως ῥαντίζουσα τοὺς κεκοινωμένους ἁγιάζει πρὸς τὴν τῆς σαρκὸς καθαρότητα,
14 πόσῳ μᾶλλον τὸ αἷμα τοῦ Χριστοῦ, ὃς διὰ Πνεύματος αἰωνίου ἑαυτὸν προσήνεγκεν ἄμωμον τῷ Θεῷ καθαριεῖ τὴν συνείδησιν ἡμῶν ἀπὸ νεκρῶν ἔργων εἰς τὸ λατρεύειν Θεῷ ζῶντι;
15 Καὶ διὰ τοῦτο διαθήκης καινῆς μεσίτης ἐστίν, ὅπως, θανάτου γενομένου εἰς ἀπολύτρωσιν τῶν ἐπὶ τῇ πρώτῃ διαθήκῃ παραβάσεων, τὴν ἐπαγγελίαν λάβωσιν οἱ κεκλημένοι τῆς αἰωνίου κληρονομίας.
16 ὅπου γὰρ διαθήκη, θάνατον ἀνάγκη φέρεσθαι τοῦ διαθεμένου·
17 διαθήκη γὰρ ἐπὶ νεκροῖς βεβαία, ἐπεὶ μήποτε ἰσχύει ὅτε ζῇ ὁ διαθέμενος.
18 ῞Οθεν οὐδ᾿ ἡ πρώτη χωρὶς αἵματος ἐγκεκαίνισται·
19 λαληθείσης γὰρ πάσης ἐντολῆς κατὰ τὸν νόμον ὑπὸ Μωϋσέως παντὶ τῷ λαῷ, λαβὼν τὸ αἷμα τῶν μόσχων καὶ τράγων μετὰ ὕδατος καὶ ἐρίου κοκκίνου καὶ ὑσσώπου, αὐτό τε τὸ βιβλίον καὶ πάντα τὸν λαὸν ἐράντισε,
20 λέγων· τοῦτο τὸ αἷμα τῆς διαθήκης ἧς ἐνετείλατο πρὸς ὑμᾶς ὁ Θεός·
21 καὶ τὴν σκηνὴν δὲ καὶ πάντα τὰ σκεύη τῆς λειτουργίας τῷ αἵματι ὁμοίως ἐράντισε.
22 καὶ σχεδὸν ἐν αἵματι πάντα καθαρίζεται κατὰ τὸν νόμον, καὶ χωρὶς αἱματεκχυσίας οὐ γίνεται ἄφεσις.
23 ᾿Ανάγκη οὖν τὰ μὲν ὑποδείγματα τῶν ἐν τοῖς οὐρανοῖς τούτοις καθαρίζεσθαι, αὐτὰ δὲ τὰ ἐπουράνια κρείττοσι θυσίαις παρὰ ταύτας.
24 οὐ γὰρ εἰς χειροποίητα ἅγια εἰσῆλθεν ὁ Χριστός, ἀντίτυπα τῶν ἀληθινῶν, ἀλλ᾿ εἰς αὐτὸν τὸν οὐρανόν, νῦν ἐμφανισθῆναι τῷ προσώπῳ τοῦ Θεοῦ ὑπὲρ ἡμῶν·
25 οὐδ᾿ ἵνα πολλάκις προσφέρῃ ἑαυτόν, ὥσπερ ὁ ἀρχιερεὺς εἰσέρχεται εἰς τὰ ἅγια κατ᾿ ἐνιαυτὸν ἐν αἵματι ἀλλοτρίῳ·
26 ἐπεὶ ἔδει αὐτὸν πολλάκις παθεῖν ἀπὸ καταβολῆς κόσμου· νῦν δὲ ἅπαξ ἐπὶ συντελείᾳ τῶν αἰώνων εἰς ἀθέτησιν ἁμαρτίας διὰ τῆς θυσίας αὐτοῦ πεφανέρωται.
27 καὶ καθ᾿ ὅσον ἀπόκειται τοῖς ἀνθρώποις ἅπαξ ἀποθανεῖν, μετὰ δὲ τοῦτο κρίσις,
28 οὕτως καὶ ὁ Χριστός, ἅπαξ προσενεχθεὶς εἰς τὸ πολλῶν ἀνενεγκεῖν ἁμαρτίας, ἐκ δευτέρου χωρὶς ἁμαρτίας ὀφθήσεται τοῖς αὐτὸν ἀπεκδεχομένοις εἰς σωτηρίαν.

1 אוּלָם גַּם־הַבְּרִית הָרִאשֹׁנָה הָיוּ לָהּ חֻקֵּי עֲבוֹדַת־אֵל וּמִקְדַּשׁ מַטָּה בָּאָרֶץ׃
2 כִּי נַעֲשָׂה הַמִשְׁכָּן הַחִיצוֹן אֲשֶׁר שָׁם הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים וְהוּא נִקְרָא קֹדֶשׁ׃
3 וּמִבֵּית לַפָּרֹכֶת מִשְׁכָּן הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃
4 שָׁם מַחְתַּת הַזָּהָב וַאֲרוֹן הַבְּרִית מְצֻפֶּה זָהָב סָבִיב וְצִנְצֶנֶת זָהָב אֲשֶׁר הַמָּן בְּתוֹכָהּ וּמַטֵּה אַהֲרֹן אֲשֶׁר פָּרַח וְלוּחֹת הַבְּרִית׃
5 וּמִלְמַעְלָה כְּרוּבֵי הַכָּבוֹד סֹכְכִים עַל־הַכַּפֹּרֶת וְאֵין לָנוּ עַתָּה לְדַבֵּר עַל־כָּל־חֵלֶק וְחֵלֶק לְבַדּוֹ׃
6 וְכַאֲשֶׁר נַעֲשׂוּ אֵלֶּה בָּאוּ תָמִיד הַכֹּהֲנִים עֹבְדֵי עֲבֹדָה אֶל־הַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן׃
7 וְאֶל־הַפְּנִימִי בָּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה לֹא בִּבְלִי־דָם אֲשֶׁר הִזָּה לְכַפֵּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד שִׁגְגוֹת הָעָם׃
8 בְּזֹאת הוֹדִיעַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כִּי עוֹד לֹא נִפְתַּח הַדֶּרֶךְ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כָּל־עוֹד הַמִשְׁכָּן הָרִאשׁוֹן עֹמֵד עַל־מְכוֹנוֹ׃
9 וְזֶה הוּא לְמשָׁל לַזְּמָן הַזֶּה בְּהַקְרִיבָם מִנְחָה וָזֶבַח אֲשֶׁר אֵין בָּם לְהָכִין לֵבָב שָׁלֵם אֶל־הָעֹבְדִים׃
10 כִּי חֻקּוֹת הַגּוּף הֵם עִם־מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּטְבִילוֹת שֹׁנוֹת אֲשֶׁר נִתְּנוּ עַד־עֵת הַתִּקּוּן׃
11 אֲבָל בְּבֹא הַמָּשִׁיחַ לִהְיוֹת לְכֹהֵן גָּדוֹל עַל־הַטֹּבוֹת הָעֲתִידוֹת בַּמִּשְׁכָּן הַגָּדוֹל וְהַשָּׁלֵם אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַעֲשֶׂה יָדַיִם וְאֵינֶנּוּ מֵהַבְּרִיאָה הַלֵּזוּ׃
12 הוּא בָא פַעַם אַחַת אֶל־הַקֹּדֶשׁ לֹא בְדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים כִּי אִם־בְּדַם נַפְשׁוֹ וַיִּמְצָא פְּדוּת עוֹלָם׃
13 וְאִם דַּם שְׂעִירִים וּפָרִים וְאֵפֶר הַפָּרָה זֹרַק עַל־הַטָּמֵא יְטַהֵר אֶת־בְּשָׂרוֹ וְיקַדְּשֵׁהוּ׃
14 אַף כִּי־דַם הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּרוּחַ עוֹלָם הִקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ בִּבְלִי־מוּם לֵאלֹהִים יְטַהֵר אֶת־לִבְּכֶם מִן־מַעֲשִׂים אֲשֶׁר מָוֶת בָּם לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהִים חַיִּים׃
15 בַּעֲבוּר זֹאת מַלְאָךְ מֵלִיץ הוּא לַבְּרִית הַחֲדָשָׁה וּמוֹתוֹ נִמְצָא לְכַפָּרַת הַפּשְׁעִים תַּחַת הַבְּרִית הָרִאשֹׁנָה לְמַעַן יַשִּׂיגוּ בְחִירֵי־יָהּ אֶת־הַבְטָחַת נַחֲלַת עוֹלָם׃
16 כִּי בְצַוָּאַת הַמַּנְחִיל יֶחְסַר מוֹת הַמַּנְחִיל׃
17 וְצַוָּאת הַמַנְחִיל תָּקוּם אַךְ אַחֲרֵי הַמָּוֶת יַעַן אֵין לָהּ תֹּקֶף בְּחַיֵּי הַמַּנְחִיל׃
18 וְלָכֵן גַּם־חֲנֻכַּת הַבְּרִית הָרִאשֹׁנָה לֹא נֶעֶשְׂתָּה בִּבְלִי־דָם׃
19 כִּי כַאֲשֶׁר נֶאֶמְרָה כָל־מִצְוָה כְּפִי הַתּוֹרָה לְכָל־הָעָם בְּיַד־משֶׁה לָקַח דַּם עֲגָלִים וּשְׂעִירִים עִם־מַיִם וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזוֹב וַיִּזְרֹק עַל־הַסֵּפֶר וְעַל־הָעָם׃
20 וַיֹּאמַר הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם אֱלֹהִים׃
21 וְכֵן עַל־הַמִּשְׁכָּן וְעַל־כָּל־כְּלֵי הַשָּׁרֵת זָרַק אֶת־הַדָּם׃
22 וְכִמְעַט הַכֹּל לְפִי הַתּוֹרָה יִטְהַר בַּדָּם ובִבְלִי שְׁפָךְ־דָּם אֵין סְלִיחָה׃
23 וְלָכֵן נָכוֹן הָיָה לְטַהֵר כָּזֹאת אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּבְנִית הֵם לַאֲשֶׁר בַּמָּרוֹם אֲבָל הַדְּבָרִים עַצְמָם בַּמָּרוֹם בִּזְבָחִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה׃
24 כִּי לֹא בָא הַמָּשִׁיחַ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ מַעֲשֵׂה יָדַיִם אֲשֶׁר תַּבְנִית הוּא לְמִקְדָּשׁ אֱמֶת כִּי אִם־בָּא אֶל־עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃
25 גַּם־לֹא לְהַקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת כַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַבָּא אֶל־הַקֹּדֶשׁ שָׁנָה בְשָׁנָה בְּדַם לֹא־לוֹ׃
26 כִּי אִם־כֵּן הָיָה לוֹ לְהִתְעַנּוֹת פְּעָמִים רַבּוֹת לְמִן הִוָּסֵד אָרֶץ אַךְ עַתָּה בְּקֵץ הַדֹּרוֹת נִגְלָה פַעַם אַחַת לְהָתֵם הַחַטָּאוֹת בְּזֶבַח נַפְשׁוֹ׃
27 וְכַאֲשֶׁר נִגְזַר עַל־בְּנֵי אָדָם לָמוּת פַּעַם אַחַת וְאַחֲרֵי־כֵן הַמִּשְׁפָּט׃
28 כֵּן גַּם־הַמָּשִׁיחַ הִקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ פַעַם אַחַת לָשֵׂאת חֵטְא רַבִּים וּבִבְלִי חַטָּאת יֵרָאֶה שֵׁנִית לַמְחַכִּים־לוֹ לִתְשׁוּעָה׃

Hebreus 9 Hebraico – Grego

Hebreus ARC

Os sacrifícios no santuário terrestre – Compare com Hebreus 9 Hebraico – Grego

1 – Ora, também o primeiro tinha ordenanças de culto divino e um santuário terrestre.
2 – Porque um tabernáculo estava preparado, o primeiro, em que havia o candeeiro, e a mesa, e os pães da proposição; ao que se chama o Santuário.
3 – Mas, depois do segundo véu, estava o tabernáculo que se chama o Santo dos Santos,
4 – que tinha o incensário de ouro e a arca do concerto, coberta de ouro toda em redor, em que estava um vaso de ouro, que continha o maná, e a vara de Arão, que tinha florescido, e as tábuas do concerto;
5 – e sobre a arca, os querubins da glória, que faziam sombra no propiciatório; das quais coisas não falaremos agora particularmente.
6 – Ora, estando essas coisas assim preparadas, a todo o tempo entravam os sacerdotes no primeiro tabernáculo, cumprindo os serviços;
7 – mas, no segundo, só o sumo sacerdote, uma vez no ano, não sem sangue, que oferecia por si mesmo e pelas culpas do povo;
8 – dando nisso a entender o Espírito Santo que ainda o caminho do Santuário não estava descoberto, enquanto se conservava em pé o primeiro tabernáculo,
9 – que é uma alegoria para o tempo presente, em que se oferecem dons e sacrifícios que, quanto à consciência, não podem aperfeiçoar aquele que faz o serviço,
10 – consistindo somente em manjares, e bebidas, e várias abluções e justificações da carne, impostas até ao tempo da correção.

O verdadeiro sacrifício – Compare com Hebreus 9 Hebraico – Grego
11 – Mas, vindo Cristo, o sumo sacerdote dos bens futuros, por um maior e mais perfeito tabernáculo, não feito por mãos, isto é, não desta criação,
12 – nem por sangue de bodes e bezerros, mas por seu próprio sangue, entrou uma vez no santuário, havendo efetuado uma eterna redenção.
13 – Porque, se o sangue dos touros e bodes e a cinza de uma novilha, esparzida sobre os imundos, os santificam, quanto à purificação da carne,
14 – quanto mais o sangue de Cristo, que, pelo Espírito eterno, se ofereceu a si mesmo imaculado a Deus, purificará a vossa consciência das obras mortas, para servirdes ao Deus vivo?
15 – E, por isso, é Mediador de um novo testamento, para que, intervindo a morte para remissão das transgressões que havia debaixo do primeiro testamento, os chamados recebam a promessa da herança eterna.
16 – Porque, onde há testamento, necessário é que intervenha a morte do testador.
17 – Porque um testamento tem força onde houve morte; ou terá ele algum valor enquanto o testador vive?
18 – Pelo que também o primeiro não foi consagrado sem sangue;
19 – porque, havendo Moisés anunciado a todo o povo todos os mandamentos segundo a lei, tomou o sangue dos bezerros e dos bodes, com água, lã purpúrea e hissopo, e aspergiu tanto o mesmo livro como todo o povo,
20 – dizendo: Este é o sangue do testamento que Deus vos tem mandado.
21 – E semelhantemente aspergiu com sangue o tabernáculo e todos os vasos do ministério.
22 – E quase todas as coisas, segundo a lei, se purificam com sangue; e sem derramamento de sangue não há remissão.
A purificação do santuário celestial
23 – De sorte que era bem necessário que as figuras das coisas que estão no céu assim se purificassem; mas as próprias coisas celestiais, com sacrifícios melhores do que estes.
24 – Porque Cristo não entrou num santuário feito por mãos, figura do verdadeiro, porém no mesmo céu, para agora comparecer, por nós, perante a face de Deus;
25 – nem também para a si mesmo se oferecer muitas vezes, como o sumo sacerdote cada ano entra no Santuário com sangue alheio.
26 – Doutra maneira, necessário lhe fora padecer muitas vezes desde a fundação do mundo; mas, agora, na consumação dos séculos, uma vez se manifestou, para aniquilar o pecado pelo sacrifício de si mesmo.
27 – E, como aos homens está ordenado morrerem uma vez, vindo, depois disso, o juízo,
28 – assim também Cristo, oferecendo-se uma vez, para tirar os pecados de muitos, aparecerá segunda vez, sem pecado, aos que o esperam para a salvação.
Hebreus 9 Hebraico – Grego

Todos os capítulos de Hebreus

Hebreus 9 Hebraico – Grego – ARC

Hebreus 9 Grego Koinê