Gálatas 2 Hebraico

Gálatas 2 Grego Koinê

1 ῎Επειτα διὰ δεκατεσσάρων ἐτῶν πάλιν ἀνέβην εἰς ῾Ιεροσόλυμα μετὰ Βαρνάβα, συμπαραλαβὼν καὶ Τίτον·
2 ἀνέβην δὲ κατὰ ἀποκάλυψιν· καὶ ἀνεθέμην αὐτοῖς τὸ εὐαγγέλιον ὃ κηρύσσω ἐν τοῖς ἔθνεσι, κατ᾿ ἰδίαν δὲ τοῖς δοκοῦσι, μήπως εἰς κενὸν τρέχω ἢ ἔδραμον.
3 ἀλλ᾿ οὐδὲ Τίτος ὁ σὺν ἐμοί, ῞Ελλην ὤν, ἠναγκάσθη περιτμηθῆναι,
4 διὰ δὲ τοὺς παρεισάκτους ψευδαδέλφους, οἵτινες παρεισῆλθον κατασκοπῆσαι τὴν ἐλευθερίαν ἡμῶν ἣν ἔχομεν ἐν Χριστῷ ᾿Ιησοῦ, ἵνα ἡμᾶς καταδουλώσωνται·
5 οἷς οὐδὲ πρὸς ὥραν εἴξαμεν τῇ ὑποταγῇ, ἵνα ἡ ἀλήθεια τοῦ εὐαγγελίου διαμείνῃ πρὸς ὑμᾶς.
6 ἀπὸ δὲ τῶν δοκούντων εἶναί τι, ὁποῖοί ποτε ἦσαν οὐδέν μοι διαφέρει· πρόσωπον Θεὸς ἀνθρώπου οὐ λαμβάνει· ἐμοὶ γὰρ οἱ δοκοῦντες οὐδὲν προσανέθεντο,
7 ἀλλὰ τοὐναντίον ἰδόντες ὅτι πεπίστευμαι τὸ εὐαγγέλιον τῆς ἀκροβυστίας καθὼς Πέτρος τῆς περιτομῆς·
8 ὁ γὰρ ἐνεργήσας Πέτρῳ εἰς ἀποστολὴν τῆς περιτομῆς ἐνήργησε καὶ ἐμοὶ εἰς τὰ ἔθνη·
9 καὶ γνόντες τὴν χάριν τὴν δοθεῖσάν μοι, ᾿Ιάκωβος καὶ Κηφᾶς καὶ ᾿Ιωάννης, οἱ δοκοῦντες στῦλοι εἶναι, δεξιὰς ἔδωκαν ἐμοὶ καὶ Βαρνάβᾳ κοινωνίας, ἵνα ἡμεῖς εἰς τὰ ἔθνη, αὐτοὶ δὲ εἰς τὴν περιτομήν·
10 μόνον τῶν πτωχῶν ἵνα μνημονεύωμεν, ὃ καὶ ἐσπούδασα αὐτὸ τοῦτο ποιῆσαι.
11 ῞Οτε δὲ ἦλθε Πέτρος εἰς ᾿Αντιόχειαν, κατὰ πρόσωπον αὐτῷ ἀντέστην, ὅτι κατεγνωσμένος ἦν.
12 πρὸ τοῦ γὰρ ἐλθεῖν τινας ἀπὸ ᾿Ιακώβου μετὰ τῶν ἐθνῶν συνήσθιεν· ὅτε δὲ ἦλθον, ὑπέστελλε καὶ ἀφώριζεν ἑαυτόν, φοβούμενος τοὺς ἐκ περιτομῆς.
13 καὶ συνυπεκρίθησαν αὐτῷ καὶ οἱ λοιποὶ ᾿Ιουδαῖοι, ὥστε καὶ Βαρνάβας συναπήχθη αὐτῶν τῇ ὑποκρίσει.
14 ἀλλ᾿ ὅτε εἶδον ὅτι οὐκ ὀρθοποδοῦσι πρὸς τὴν ἀλήθειαν τοῦ εὐαγγελίου, εἶπον τῷ Πέτρῳ ἔμπροσθεν πάντων· εἰ σὺ ᾿Ιουδαῖος ὑπάρχων ἐθνικῶς ζῇς καὶ οὐκ ᾿Ιουδαϊκῶς, τί τὰ ἔθνη ἀναγκάζεις ᾿Ιουδαΐζειν;
15 ῾Ημεῖς φύσει ᾿Ιουδαῖοι καὶ οὐκ ἐξ ἐθνῶν ἁμαρτωλοί,
16 εἰδότες δὲ ὅτι οὐ δικαιοῦται ἄνθρωπος ἐξ ἔργων νόμου ἐὰν μὴ διὰ πίστεως ᾿Ιησοῦ Χριστοῦ, καὶ ἡμεῖς εἰς Χριστὸν ᾿Ιησοῦν ἐπιστεύσαμεν, ἵνα δικαιωθῶμεν ἐκ πίστεως Χριστοῦ καὶ οὐκ ἐξ ἔργων νόμου, διότι οὐ δικαιωθήσεται ἐξ ἔργων νόμου πᾶσα σάρξ.
17 εἰ δὲ ζητοῦντες δικαιωθῆναι ἐν Χριστῷ εὑρέθημεν καὶ αὐτοὶ ἁμαρτωλοί, ἆρα Χριστὸς ἁμαρτίας διάκονος; μὴ γένοιτο.
18 εἰ γὰρ ἃ κατέλυσα ταῦτα πάλιν οἰκοδομῶ, παραβάτην ἐμαυτὸν συνίστημι.
19 ἐγὼ γὰρ διὰ νόμου νόμῳ ἀπέθανον, ἵνα Θεῷ ζήσω. Χριστῷ συνεσταύρωμαι·
20 ζῶ δὲ οὐκέτι ἐγώ, ζῇ δὲ ἐν ἐμοὶ Χριστός· ὃ δὲ νῦν ζῶ ἐν σαρκί, ἐν πίστει ζῶ τῇ τοῦ υἱοῦ τοῦ Θεοῦ τοῦ ἀγαπήσαντός με καὶ παραδόντος ἑαυτὸν ὑπὲρ ἐμοῦ.
21 Οὐκ ἀθετῶ τὴν χάριν τοῦ Θεοῦ· εἰ γὰρ διὰ νόμου δικαιοσύνη, ἄρα Χριστὸς δωρεὰν ἀπέθανεν.
Gálatas 2 Hebraico – Grego

1 וּמִקֵּץ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָלִיתִי עוֹד יְרוּשָׁלַיְמָה עִם בַּר־נַבָּא וְגַם אֶת־טִיטוֹס לָקַחְתִּי עִמָּדִי׃
2 וַאֲנִי עָלִיתִי שָׁמָּה כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי בֶחָזוֹן וְדִבְרֵי הַבְּשׂרָה כַּאֲשֶׁר קָרָאתִי בְקֶרֶב הַגּוֹיִם שַׂמְתִּי לִפְנֵיהֶם וְאַחֲרֵי־כֵן לִפְנֵי קְרִיאֵי הָעֵדָה לְבָד לְמַעַן לֹא יִהְיֶה לָרִיק אֲשֶׁר אָחִישׁ לַעֲשׂוֹת וַאֲשֶׁר חַשְׁתִּי מֵאָז׃
3 וְגַם־טִיטוֹס אָשֶׁר עִמָּדִי כִּי־יְוָנִי הוּא לֹא נָטַל עָלָיו לְהִמּוֹל׃
4 בַּעֲבוּר אֲחֵי שֶׁקֶר אֲשֶׁר הִתְגַּנְּבוּ וַיָּבֹאוּ לָתוּר אֶת־הַחֹפֶשׁ אָשֶׁר־לָנוּ בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן הַעֲבִידֵנוּ׃
5 וְלֹא־נִפְתָּה לִבֵּנוּ לְהִכָּנַע מִפְּנֵיהֶם אַף־לֹא כְרָגַע לְמַעַן יַעֲמֹד עִמָּכֶם קֹשְׁטְ הַבְּשׂרָה לְעוֹלָם׃
6 וְלָאֵלֶּה הַמְסֻלָּאִים בְּעֶרְכָּם אִם עֶרְכָּם כֵּן אוֹ כֵן לֹא שַׂמְתִּי אֶת־לִבִּי אֱלֹהִים לֹא יִשָּׂא פְנֵי־אִישׁ וְהַמְסֻלָּאִים הַאֵלֶּה לֹא הוֹסִיפוּ לִי מְאוּמָה׃
7 אַךְ לְהֶפֶךְ הֵם רָאוּ כִּי־פְקֻדָּה נִתְּנָה־לִּי לְבַשֵּׂר בְּקֶרֶב הָעֲרֵלִים כַּאֲשֶׁר נִתְּנָה לְפֶטְרוֹס לְבַשֵּׂר בְּקֶרֶב הַנִּמּוֹלִים׃
8 כִּי־הַנֹּתֵן כֹּחַ לְפֶטְרוֹס לִהְיוֹת שָׁלוּחַ אֶל־הָנִּמּוֹלִים הוּא נָתַן לִי כֹּחַ לִהְיוֹת שָׁלוּחַ אֶל־הַגּוֹיִם׃
9 וְכַאֲשֶׁר רָאוּ יַעֲקֹב וְכֵיפָא וְיוֹחָנָן הַנֶּחֱשָׁבִים לְעַמּוּדֵי הַקְּהִלָּה כִּי־חֶסֶד אֵל עָלָי נָתְנוּ לִי וּלְבַר־נַבָּא אֶת־יַד יְמִינָם לְאוֹת אַחֲוָה לֵאמֹר כִּי אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ אֶל־הַגּוֹיִם וְהֵם אֶל־הַנִּמּוֹלִים׃
10 אַךְ אִם־נִזְכֹּר אֶת־הָעֲנִיִּים אֲשֶׁר גַּם־שָׁקַדְתִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן׃
11 אֲבָל בְּבֹא פֶּטְרוֹס לְאַנְטִיּוֹכְיָא הוֹכַחְתִּיו עַל־פָּנָיו כִּי נִמְצָא בוֹ דְּבַר אַשְׁמָה׃
12 כִּי עַד־לֹא בָּאוּ אֲנָשִׁים מֵאֵת יַעֲקֹב אָכַל יַחְדָּו אֶת־הַגּוֹיִם אַךְ אַחֲרֵי בֹאָם נִבְדַּל מֵהֶם וַיִּפָּרֵד מִיִּרְאָתוֹ אֶת־הַנִּמּוֹלִים׃
13 וְכֵן גַּם־שְׁאָר הַיְּהוּדִים הִתְכַּחֲשׁוּ עִמּוֹ עַד כִּי־גַם־בַּר־נַבָּא נִתְפַּשׂ בְּכַחֲשָׁם׃
14 וַאֲנִי בִרְאֹתִי כִּי לֹא יֵלְכוּן נְכֹחָה לְפִי בְשׂרַת הָאֶמֱת אָמַרְתִּי אֶל־פֶּטְרוֹס לְעֵינֵי־כֹל אִם־אַתָּה הַיְּהוּדִי תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם וְלֹא בְדֶרֶךְ הַיְּהוּדִים מַדּוּעַ זֶה תְּאַלֵּץ אֶת־הַגּוֹיִם לְהִתְיַהֵד׃
15 הֵן מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים נוֹלָדְנוּ וְלֹא מִזֶּרַע הַגּוֹיִם הַחַטָּאִים בְּנַפְשׁוֹתָם׃
16 וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָדַעְנוּ כִּי לֹא־יִצְדַּק אִישׁ בְּחֻקּוֹת הַתּוֹרָה כִּי אִם־בֶּאֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ גַּם־אֲנַחְנוּ בָאנוּ לְהַאֲמִין בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן נִצְדַּק בֶּאֱמוּנַת הַמָּשִׁיחַ וְלֹא בְחֻקּוֹת הַתּוֹרָה כִּי בְחֻקּוֹת הַתּוֹרָה לֹא יִצְדַּק כָּל־בָּשָׁר׃
17 וְעַתָּה כִּי נְבַקֵּשׁ צִדְקָתֵנוּ בַּמָּשִׁיחַ וּבְכָל־זֹאת עָוֹן יִמָּצֵא בָנוּ הֲיִהְיֶה הַמָשִׁיחַ כֹּהֵן לֶעָוֹן חָלִילָה׃
18 כִּי אִם־אָשׁוּב וְאֶבְנֶה אֶת־אֲשֶׁר הָרָסְתִּי הִנְנִי מֵעִיד בְּנַפְשִׁי כִּי פֹשֵׁעַ אָנִי׃
19 כִּי־כַּמֵּת נֶחֱשַׁבְתִּי לַתּוֹרָה עַל־פִּי הַתּוֹרָה לְמַעַן אֶחְיֶה לֵאלֹהִים׃
20 הִנְנִי צָלוּב עִם־הַמָּשִׁיחַ וְחַי אָנֹכִי אַךְ לֹא־אָנֹכִי כִּי אִם־הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי וְרוּחַ הַחַיִּים אֲשֶׁר בִּבְשָׂרִי כַּיּוֹם קָנִיתִי בֶאֱמוּנָתִי בְּבֶן־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָהַב אֹתִי וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ כָּפְרִי׃
21 לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת־חֶסֶד הָאֱלֹהִים לְאָיִן כִּי אִם־תִמָּצֵא צְדָקָה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה אָז הַמָּשִׁיחַ מֵת חִנָּם׃
Gálatas 2 Hebraico – Grego

Gálatas 2 ARC

O apostolado de Paulo é reconhecido pelos demais apóstolos

1 – Depois, passados catorze anos, subi outra vez a Jerusalém com Barnabé, levando também comigo Tito.
2 – E subi por uma revelação e lhes expus o evangelho que prego entre os gentios e particularmente aos que estavam em estima, para que de maneira alguma não corresse ou não tivesse corrido em vão.
3 – Mas nem ainda Tito, que estava comigo, sendo grego, foi constrangido a circuncidar-se.
4 – E isso por causa dos falsos irmãos que se tinham entremetido e secretamente entraram a espiar a nossa liberdade que temos em Cristo Jesus, para nos porem em servidão;
5 – aos quais, nem ainda por uma hora, cedemos com sujeição, para que a verdade do evangelho permanecesse entre vós.
6 – E, quanto àqueles que pareciam ser alguma coisa (quais tenham sido noutro tempo, não se me dá; Deus não aceita a aparência do homem), esses, digo, que pareciam ser alguma coisa, nada me comunicaram;
7 – antes, pelo contrário, quando viram que o evangelho da incircuncisão me estava confiado, como a Pedro o da circuncisão
8 – (porque aquele que operou eficazmente em Pedro para o apostolado da circuncisão, esse operou também em mim com eficácia para com os gentios),
9 – e conhecendo Tiago, Cefas e João, que eram considerados como as colunas, a graça que se me havia dado, deram-nos as destras, em comunhão comigo e com Barnabé, para que nós fôssemos aos gentios e eles, à circuncisão;
10 – recomendando-nos somente que nos lembrássemos dos pobres, o que também procurei fazer com diligência.

O comportamento repreensível de Pedro
11 – E, chegando Pedro à Antioquia, lhe resisti na cara, porque era repreensível.
12 – Porque, antes que alguns tivessem chegado da parte de Tiago, comia com os gentios; mas, depois que chegaram, se foi retirando e se apartou deles, temendo os que eram da circuncisão.
13 – E os outros judeus também dissimulavam com ele, de maneira que até Barnabé se deixou levar pela sua dissimulação.
14 – Mas, quando vi que não andavam bem e direitamente conforme a verdade do evangelho, disse a Pedro na presença de todos: Se tu, sendo judeu, vives como os gentios e não como judeu, por que obrigas os gentios a viverem como judeus?
15 – Nós somos judeus por natureza e não pecadores dentre os gentios.
16 – Sabendo que o homem não é justificado pelas obras da lei, mas pela fé em Jesus Cristo, temos também crido em Jesus Cristo, para sermos justificados pela fé de Cristo e não pelas obras da lei, porquanto pelas obras da lei nenhuma carne será justificada.
17 – Pois, se nós, que procuramos ser justificados em Cristo, nós mesmos também somos achados pecadores, é, porventura, Cristo ministro do pecado? De maneira nenhuma.
18 – Porque, se torno a edificar aquilo que destruí, constituo-me a mim mesmo transgressor.
19 – Porque eu, pela lei, estou morto para a lei, para viver para Deus.
20 – Já estou crucificado com Cristo; e vivo, não mais eu, mas Cristo vive em mim; e a vida que agora vivo na carne vivo-a na fé do Filho de Deus, o qual me amou e se entregou a si mesmo por mim.
21 – Não aniquilo a graça de Deus; porque, se a justiça provém da lei, segue-se que Cristo morreu debalde.
Gálatas 2 Hebraico – Grego