2Coríntios 12 Hebraico

1 אָמְנָם לֹא לְהוֹעִיל לִי לְהִתְהַלֵּל אַךְ בָּאתִי לְסַפֵּר מַרְאוֹת וְחֶזְיֹנוֹת מֵאֵת הָאָדוֹן׃
2 זֶה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָדַעְתִּי אִישׁ בַּמָּשִׁיחַ וְלֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת אִם־בַּגּוּף הֱיוֹתוֹ אוֹ־מִחוּץ לַגּוּף כִּי פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי אֱלֹהִים הוּא יֹדֵעַ וְהָאִישׁ הַהוּא עָלָה לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי׃
3 אֶת־הָאִישׁ הַהוּא יָדָעְתִּי אִם־בַּגּוּף הֱיוֹתוֹ אוֹ־מִחוּץ לַגּוּף לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת אֱלֹהִים הוּא יֹדֵעַ׃
4 וְאֶל־תּוֹךְ הַפַּרְדֵּס עָלָה וַיִּשְׁמַע אֲשֶׁר עָצְמוּ מִסַּפֵּר וְאֵין כֹּחַ בִּלְשׁוֹן אָדָם לְמַלֲלָם׃
5 בָּאִישׁ הַהוּא אֶתְהַלֵּל וּבְנַפְשִׁי לֹא אֶתְהַלֵּל זוּלָתִי בְּתַחֲלוּאָי׃
6 וְאַף לוּ־חָפַצְתִּי לְהִתְהַלֵּל לֹא־הָיִיתִי כִכְסִיל אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר אַךְ אֶעֱצֹר בְּמִלִּין פֶּן־יַחֲשֹׁב אִישׁ עֶרְכִּי לְמַעְלָה מֵאֲשֶׁר יִרְאֶה־בִּי אוֹ מֵאֲשֶׁר יִשְׁמַע מִמֶּנִּי׃
7 וּלְבִלְתִּי אֶתְנַשֵּׂא בְּתַעֲצֻמּוֹת הַחֶזְיֹנוֹת יֶתֶר מִדַּי נִתַּן־לִי קוֹץ מַכְאִיב בִּבְשָׂרִי וְהוּא מַלְאַךְ הַשָּׂטָן לְהַכֹּתֵנִי בְאֶגְרֹף פֶּן־אֶתְנַשֵּׂא יֶתֶר מִדָּי׃
8 וְעַל־זֹאת הִתְחַנַּנְתִּי אֶל־הָאָדוֹן זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לַהֲסִירֵהוּ מִמֶּנִּי׃
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי חַסְדִּי רַב־לְךָ כִּי לְאֵין אוֹנִים אַשְׁלִים גְּבוּרָתִי עַל־כֵּן מִטּוּב לֵב אֶתְהַלֵּל בְּתַחֲלוּאָי לְמַעַן תִּמָּצֵא בִי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ׃
10 וְעַל־כֵּן רָצְתָה נַפְשִׁי בְתַחֲלוּאִים וּבְגִדּוּפִים וְלִהְיוֹת נִרְדָּף וְלָשֶׁבֶת בְּמָצוֹק וּבְחֹסֶר כֹּל לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ כִּי אִם־נְפוּגֹתִי אָז גִּבּוֹר אָנִי׃
11 הָיִיתִי לִכְסִיל בְּהִתְהַלֲלִי אַךְ אַתֶּם אִלְצְתּוּנִי כִּי עֲלֵיכֶם הָיָה לְהַלֲלֵנִי יַעַן לֹא־נֹפֵל אֲנִי מֵרָאשֵׁי הַשְּׁלִיחִים אַף כִּי־כְאַיִן אָנִי׃
12 אָמְנָם הָאֹתוֹת כִּי אֲנִי הוּא הַשָּׁלִיחַ נַעֲשׂוּ בְקִרְבְּכֶם בְּכָל־אֶרֶךְ רוּחַ בְּמוֹפְתִים וּבְנִפְלָאוֹת וּבַעֲלִילוֹת נִשְׂגָּבוֹת׃ 2Coríntios 12 Hebraico
13 כִּי־בַמֶּה נֹפְלִים אַתֶּם מִיֶּתֶר הַקְּהִלּוֹת אִם־לֹא בַּאֲשֶׁר לֹא הוֹגַעְתִּי אֶתְכֶם סִלְחוּ־לִי לְעַוָּתָתִי זֹאת׃
14 הִנְנִי נָכוֹן לָבוֹא אֲלֵיכֶם פַּעַם שְׁלִישִׁית וּלְמַשָּׂא לֹא אֶהְיֶה עֲלֵיכֶם כִּי לֹא הוֹנְכֶם אֲנִי מְבַקֵּשׁ כִּי אִם־אֵת לִבְּכֶם כִּי לֹא מִשְׁפַּט הַבָּנִים לֶאֱצֹר אוֹצָרוֹת לַאֲבוֹתָם כִּי אִם־הָאָבוֹת לִבְנֵיהֶם׃
15 וַאֲנִי הִנְנִי נֹתֵן לָכֶם אֶת־אֲשֶׁר לִי בְּחֵפֶץ לְבָבִי וְגַם אֶת־נַפְשִׁי אֶתֵּנָה אַף כִּי־כַאֲשֶׁר אוֹסִיף לְאַהֲבָה אֶת־נַפְשְׁכֶם כֵּן תַּמְעִיטוּ לְאַהֲבָה אֶת־נַפְשִׁי׃
16 אֲבָל לוּ יְהִי־כֵן אָנֹכִי לֹא הָיִיתִי לָכֶם לְמַעֲמָסָה רַק בִּהְיוֹתִי עָרוּם לָכַדְתִּי אֶתְכֵם בְּעָרְמָה׃
17 הַאִם הוֹנֵיתִי אֶתְכֶם עַל־יְדֵי אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם׃
18 הִפְצַרְתִּי בְטִיטוֹס לָלֶכֶת וְגַם־אַחַד הָאַחִים שָׁלַחְתִּי אִתּוֹ הַאִם־הוֹנָה אֶתְכֵם טִיטוֹס הֲלֹא בְרוּחַ אַחַת וּבְאֹרַח אֶחָד צְעָדֵינוּ כּוֹנָנוּ׃
19 אוּלַי עוֹדְכֶם חשְׁבִים כִּי הִנְנוּ מִצְטַדְּקִים לִפְנֵיכֶם אֲבָל דְּבָרֵינוּ נֶגֶד פְּנֵי הָאֱלֹהִים וּמְשִׁיחוֹ כִּי כָל־אֵלֶּה רַק בִּגְלַלְכֶם יְדִידִים לְהִבָּנוֹת מִמֶּנּוּ׃
20 כִּי יָרֵא אָנֹכִי בְּבֹאִי פֶּן־אֶמְצָאֲכֵם לֹא כִלְבָבִי וְאַתֶּם תִּמְצָאוּנִי לֹא כִלְבַבְכֶם פֶּן־אֶמְצָא בָכֶם מְרִיבָה וְקִנְאָה עֶבְרָה וּמָדוֹן הוֹלְכֵי רָכִיל וּמוֹצִיאֵי דִבָּה גְּאוֹן זֵדִים וּמְהוּמָה רַבָּה׃
21 פֶּן־בְּבֹאִי עוֹד יַשְׁפִּילֵנִי אֱלֹהַי לִפְנֵיכֶם וְהִתְעַצַּבְתִּי אֶל־לִבִּי עַל־רַבִּים מֵהֶם אֲשֶׁר־חָטְאוּ כְבָר וְלֹא שָׁבוּ מִן־הַתּוֹעֵבָה וּמִן־הַזְּנוּת וּמִן־הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשׂוּ׃
2Coríntios 12 Hebraico

2Coríntios 12 Grego Koinê

1 Καυχᾶσθαι δεῖ οὐ συμφέρον μέν ἐλεύσομαι δὲ εἰς ὀπτασίας καὶ ἀποκαλύψεις Κυρίου
2 οἶδα ἄνθρωπον ἐν Χριστῷ πρὸ ἐτῶν δεκατεσσάρων εἴτε ἐν σώματι οὐκ οἶδα εἴτε ἐκτὸς τοῦ σώματος οὐκ οἶδα ὁ Θεὸς οἶδεν ἁρπαγέντα τὸν τοιοῦτον ἕως τρίτου οὐρανοῦ
3 καὶ οἶδα τὸν τοιοῦτον ἄνθρωπον εἴτε ἐν σώματι εἴτε χωρὶς τοῦ σώματος οὐκ οἶδα ὁ Θεὸς οἶδεν
4 ὅτι ἡρπάγη εἰς τὸν Παράδεισον καὶ ἤκουσεν ἄρρητα ῥήματα ἃ οὐκ ἐξὸν ἀνθρώπῳ λαλῆσαι
5 Ὑπὲρ τοῦ τοιούτου καυχήσομαι ὑπὲρ δὲ ἐμαυτοῦ οὐ καυχήσομαι εἰ μὴ ἐν ταῖς ἀσθενείαις
6 ἐὰν γὰρ θελήσω καυχήσασθαι οὐκ ἔσομαι ἄφρων ἀλήθειαν γὰρ ἐρῶ φείδομαι δέ μή τις εἰς ἐμὲ λογίσηται ὑπὲρ ὃ βλέπει με ἢ ἀκούει ‹τι› ἐξ ἐμοῦ
7 καὶ τῇ ὑπερβολῇ τῶν ἀποκαλύψεων Διὸ ἵνα μὴ ὑπεραίρωμαι ἐδόθη μοι σκόλοψ τῇ σαρκί ἄγγελος Σατανᾶ ἵνα με κολαφίζῃ ἵνα μὴ ὑπεραίρωμαι
8 ὑπὲρ τούτου τρὶς τὸν Κύριον παρεκάλεσα ἵνα ἀποστῇ ἀπ’ ἐμοῦ
9 καὶ εἴρηκέν μοι Ἀρκεῖ σοι ἡ χάρις μου ἡ γὰρ δύναμις ἐν ἀσθενείᾳ τελεῖται Ἥδιστα οὖν μᾶλλον καυχήσομαι ἐν ταῖς ἀσθενείαις ‹μου› ἵνα ἐπισκηνώσῃ ἐπ’ ἐμὲ ἡ δύναμις τοῦ Χριστοῦ
10 διὸ εὐδοκῶ ἐν ἀσθενείαις ἐν ὕβρεσιν ἐν ἀνάγκαις ἐν διωγμοῖς καὶ στενοχωρίαις ὑπὲρ Χριστοῦ ὅταν γὰρ ἀσθενῶ τότε δυνατός εἰμι
11 Γέγονα ἄφρων ὑμεῖς με ἠναγκάσατε ἐγὼ γὰρ ὤφειλον ὑφ’ ὑμῶν συνίστασθαι οὐδὲν γὰρ ὑστέρησα τῶν Ὑπερλίαν ἀποστόλων εἰ καὶ οὐδέν εἰμι
12 τὰ μὲν σημεῖα τοῦ ἀποστόλου κατειργάσθη ἐν ὑμῖν ἐν πάσῃ ὑπομονῇ σημείοις τε καὶ τέρασιν καὶ δυνάμεσιν
13 τί γάρ ἐστιν ὃ ἡσσώθητε ὑπὲρ τὰς λοιπὰς ἐκκλησίας εἰ μὴ ὅτι αὐτὸς ἐγὼ οὐ κατενάρκησα ὑμῶν χαρίσασθέ μοι τὴν ἀδικίαν ταύτην
14 Ἰδοὺ τρίτον τοῦτο ἑτοίμως ἔχω ἐλθεῖν πρὸς ὑμᾶς καὶ οὐ καταναρκήσω οὐ γὰρ ζητῶ τὰ ὑμῶν ἀλλὰ ὑμᾶς οὐ γὰρ ὀφείλει τὰ τέκνα τοῖς γονεῦσιν θησαυρίζειν ἀλλὰ οἱ γονεῖς τοῖς τέκνοις
15 ἐγὼ δὲ ἥδιστα δαπανήσω καὶ ἐκδαπανηθήσομαι ὑπὲρ τῶν ψυχῶν ὑμῶν εἰ περισσοτέρως ὑμᾶς ἀγαπῶν* ἧσσον ἀγαπῶμαι
16 Ἔστω δέ ἐγὼ οὐ κατεβάρησα ὑμᾶς ἀλλὰ ὑπάρχων πανοῦργος δόλῳ ὑμᾶς ἔλαβον
17 μή τινα ὧν ἀπέσταλκα πρὸς ὑμᾶς δι’ αὐτοῦ ἐπλεονέκτησα ὑμᾶς
18 παρεκάλεσα Τίτον καὶ συναπέστειλα τὸν ἀδελφόν μήτι ἐπλεονέκτησεν ὑμᾶς Τίτος οὐ τῷ αὐτῷ Πνεύματι περιεπατήσαμεν οὐ τοῖς αὐτοῖς ἴχνεσιν
19 Πάλαι δοκεῖτε ὅτι ὑμῖν ἀπολογούμεθα κατέναντι Θεοῦ ἐν Χριστῷ λαλοῦμεν τὰ δὲ πάντα ἀγαπητοί ὑπὲρ τῆς ὑμῶν οἰκοδομῆς
20 φοβοῦμαι γὰρ μή πως ἐλθὼν οὐχ οἵους θέλω εὕρω ὑμᾶς κἀγὼ εὑρεθῶ ὑμῖν οἷον οὐ θέλετε μή πως ἔρις ζῆλος θυμοί ἐριθεῖαι καταλαλιαί ψιθυρισμοί φυσιώσεις ἀκαταστασίαι
21 μὴ πάλιν ἐλθόντος μου ταπεινώσῃ με ὁ Θεός μου πρὸς ὑμᾶς καὶ πενθήσω πολλοὺς τῶν προημαρτηκότων καὶ μὴ μετανοησάντων ἐπὶ τῇ ἀκαθαρσίᾳ καὶ πορνείᾳ καὶ ἀσελγείᾳ ᾗ ἔπραξαν

2Coríntios 12 Hebraico – Grego

2 Coríntios 12 ARC

A visão de Paulo

1 – Em verdade que não convém gloriar-me; mas passarei às visões e revelações do Senhor.
2 – Conheço um homem em Cristo que, há catorze anos (se no corpo, não sei; se fora do corpo, não sei; Deus o sabe), foi arrebatado até ao terceiro céu.
3 – E sei que o tal homem (se no corpo, se fora do corpo, não sei; Deus o sabe)
4 – foi arrebatado ao paraíso e ouviu palavras inefáveis, de que ao homem não é lícito falar.
5 – De um assim me gloriarei eu, mas de mim mesmo não me gloriarei, senão nas minhas fraquezas.
6 – Porque, se quiser gloriar-me, não serei néscio, porque direi a verdade; mas deixo isso, para que ninguém cuide de mim mais do que em mim vê ou de mim ouve.
7 – E, para que me não exaltasse pelas excelências das revelações, foi-me dado um espinho na carne, a saber, um mensageiro de Satanás, para me esbofetear, a fim de não me exaltar.
8 – Acerca do qual três vezes orei ao Senhor, para que se desviasse de mim.
9 – E disse-me: A minha graça te basta, porque o meu poder se aperfeiçoa na fraqueza. De boa vontade, pois, me gloriarei nas minhas fraquezas, para que em mim habite o poder de Cristo.
10 – Pelo que sinto prazer nas fraquezas, nas injúrias, nas necessidades, nas perseguições, nas angústias, por amor de Cristo. Porque, quando estou fraco, então, sou forte.
11 – Fui néscio em gloriar-me; vós me constrangestes; porque eu devia ser louvado por vós, visto que em nada fui inferior aos mais excelentes apóstolos, ainda que nada sou.
12 – Os sinais do meu apostolado foram manifestados entre vós, com toda a paciência, por sinais, prodígios e maravilhas.
13 – Porque, em que tendes vós sido inferiores às outras igrejas, a não ser que eu mesmo vos não fui pesado? Perdoai-me este agravo.
14 – Eis aqui estou pronto para, pela terceira vez, ir ter convosco e não vos serei pesado; pois que não busco o que é vosso, mas, sim, a vós; porque não devem os filhos entesourar para os pais, mas os pais, para os filhos.
15 – Eu, de muito boa vontade, gastarei e me deixarei gastar pelas vossas almas, ainda que, amando-vos cada vez mais, seja menos amado.
16 – Mas seja assim, eu não vos fui pesado; mas, sendo astuto, vos tomei com dolo.
17 – Porventura, aproveitei-me de vós por algum daqueles que vos enviei?
18 – Roguei a Tito e enviei com ele um irmão. Porventura, Tito se aproveitou de vós? Não andamos, porventura, no mesmo espírito, sobre as mesmas pisadas?
19 – Cuidais que ainda nos desculpamos convosco? Falamos em Cristo perante Deus, e tudo isto, ó amados, para vossa edificação.
20 – Porque receio que, quando chegar, vos não ache como eu quereria, e eu seja achado de vós como não quereríeis, e que de alguma maneira haja pendências, invejas, iras, porfias, detrações, mexericos, orgulhos, tumultos;
21 – que, quando for outra vez, o meu Deus me humilhe para convosco, e eu chore por muitos daqueles que dantes pecaram e não se arrependeram da imundícia, e prostituição, e desonestidade que cometeram.
2Coríntios 12 Hebraico – Grego

Todos os Capítulos de 2Coríntios

Views: 4