Romanos 11 Hebraico

Romanos 11 Grego Koinê

1 Λέγω οὖν, μὴ ἀπώσατο ὁ Θεὸς τὸν λαὸν αὐτοῦ; μὴ γένοιτο· καὶ γὰρ ἐγὼ ᾿Ισραηλίτης εἰμί, ἐκ σπέρματος ᾿Αβραάμ, φυλῆς Βενιαμίν.
2 οὐκ ἀπώσατο ὁ Θεὸς τὸν λαὸν αὐτοῦ ὃν προέγνω. ἢ οὐκ οἴδατε ἐν ᾿Ηλίᾳ τί λέγει ἡ γραφή; ὡς ἐντυγχάνει τῷ Θεῷ κατὰ τοῦ ᾿Ισραήλ λέγων·
3 Κύριε, τοὺς προφήτας σου ἀπέκτειναν καὶ τὰ θυσιαστήριά σου κατέσκαψαν, κἀγὼ ὑπελείφθην μόνος, καὶ ζητοῦσι τὴν ψυχήν μου.
4 ἀλλὰ τί λέγει αὐτῷ ὁ χρηματισμός; κατέλιπον ἐμαυτῷ ἑπτακισχιλίους ἄνδρας, οἵτινες οὐκ ἔκαμψαν γόνυ τῇ Βάαλ.
5 οὕτως οὖν καὶ ἐν τῷ νῦν καιρῷ λεῖμμα κατ᾿ ἐκλογὴν χάριτος γέγονεν.
6 εἰ δὲ χάριτι, οὐκέτι ἐξ ἔργων· ἐπεὶ ἡ χάρις οὐκέτι γίνεται χάρις· εἰ δὲ ἐξ ἔργων, οὐκέτι ἐστὶ χάρις· ἐπεὶ τὸ ἔργον οὐκέτι ἐστὶν ἔργον.
7 τί οὖν; ὃ ἐπιζητεῖ ᾿Ισραήλ, τοῦτο οὐκ ἐπέτυχεν, ἡ δὲ ἐκλογὴ ἐπέτυχεν· οἱ δὲ λοιποὶ ἐπωρώθησαν,
8 καθὼς γέγραπται· ἔδωκεν αὐτοῖς ὁ Θεὸς πνεῦμα κατανύξεως, ὀφθαλμοὺς τοῦ μὴ βλέπειν καὶ ὦτα τοῦ μὴ ἀκούειν, ἕως τῆς σήμερον ἡμέρας.
9 καὶ Δαυῒδ λέγει· γενηθήτω ἡ τράπεζα αὐτῶν εἰς παγίδα καὶ εἰς θήραν καὶ εἰς σκάνδαλον καὶ εἰς ἀνταπόδομα αὐτοῖς·
10 σκοτισθήτωσαν οἱ ὀφθαλμοὶ αὐτῶν τοῦ μὴ βλέπειν, καὶ τὸν νῶτον αὐτῶν διὰ παντὸς σύγκαμψον.
11 Λέγω οὖν, μὴ ἔπταισαν ἵνα πέσωσιν; μὴ γένοιτο· ἀλλὰ τῷ αὐτῶν παραπτώματι ἡ σωτηρία τοῖς ἔθνεσιν, εἰς τὸ παραζηλῶσαι αὐτούς.
12 εἰ δὲ τὸ παράπτωμα αὐτῶν πλοῦτος κόσμου καὶ τὸ ἥττημα αὐτῶν πλοῦτος ἐθνῶν, πόσῳ μᾶλλον τὸ πλήρωμα αὐτῶν;
13 ῾Υμῖν γὰρ λέγω τοῖς ἔθνεσιν. ἐφ᾿ ὅσον μὲν εἰμι ἐγὼ ἐθνῶν ἀπόστολος, τὴν διακονίαν μου δοξάζω,
14 εἴ πως παραζηλώσω μου τὴν σάρκα καὶ σώσω τινὰς ἐξ αὐτῶν.
15 εἰ γὰρ ἡ ἀποβολὴ αὐτῶν καταλλαγὴ κόσμου, τίς ἡ πρόσληψις εἰ μὴ ζωὴ ἐκ νεκρῶν;
16 εἰ δὲ ἡ ἀπαρχὴ ἁγία, καὶ τὸ φύραμα· καὶ εἰ ἡ ῥίζα ἁγία, καὶ οἱ κλάδοι.
17 Εἰ δέ τινες τῶν κλάδων ἐξεκλάσθησαν, σὺ δὲ ἀγριέλαιος ὢν ἐνεκεντρίσθης ἐν αὐτοῖς καὶ συγκοινωνὸς τῆς ῥίζης καὶ τῆς πιότητος τῆς ἐλαίας ἐγένου,
18 μὴ κατακαυχῶ τῶν κλάδων· εἰ δὲ κατακαυχᾶσαι, οὐ σὺ τὴν ῥίζαν βαστάζεις, ἀλλ᾿ ἡ ῥίζα σέ.
19 ἐρεῖς οὖν· ἐξεκλάσθησαν οἱ κλάδοι, ἵνα ἐγὼ ἐγκεντρισθῶ.
20 καλῶς· τῇ ἀπιστίᾳ ἐξεκλάσθησαν, σὺ δὲ τῇ πίστει ἕστηκας. μὴ ὑψηλοφρόνει, ἀλλὰ φοβοῦ·
21 εἰ γὰρ ὁ Θεὸς τῶν κατὰ φύσιν κλάδων οὐκ ἐφείσατο, μήπως οὐδὲ σοῦ φείσεται.
22 ἴδε οὖν χρηστότητα καὶ ἀποτομίαν Θεοῦ, ἐπὶ μὲν τοὺς πεσόντας ἀποτομίαν, ἐπὶ δὲ σὲ χρηστότητα, ἐὰν ἐπιμείνῃς τῇ χρηστότητι· ἐπεὶ καὶ σὺ ἐκκοπήσῃ.
23 καὶ ἐκεῖνοι δέ, ἐὰν μὴ ἐπιμείνωσι τῇ ἀπιστίᾳ, ἐγκεντρισθήσονται· δυνατὸς γάρ ἐστιν ὁ Θεὸς πάλιν ἐγκεντρίσαι αὐτούς·
24 εἰ γὰρ σὺ ἐκ τῆς κατὰ φύσιν ἐξεκόπης ἀγριελαίου καὶ παρὰ φύσιν ἐνεκεντρίσθης εἰς καλλιέλαιον, πόσῳ μᾶλλον οὗτοι οἱ κατὰ φύσιν ἐγκεντρισθήσονται τῇ ἰδίᾳ ἐλαίᾳ;
25 Οὐ γὰρ θέλω ὑμᾶς ἀγνοεῖν, ἀδελφοί, τὸ μυστήριον τοῦτο, ἵνα μὴ ἦτε παρ᾿ ἑαυτοῖς φρόνιμοι, ὅτι πώρωσις ἀπὸ μέρους τῷ ᾿Ισραὴλ γέγονεν ἄχρις οὗ τὸ πλήρωμα τῶν ἐθνῶν εἰσέλθῃ,
26 καὶ οὕτω πᾶς ᾿Ισραὴλ σωθήσεται, καθὼς γέγραπται· ἥξει ἐκ Σιὼν ὁ ῥυόμενος και ἀποστρέψει ἀσεβείας ἀπὸ ᾿Ιακώβ·
27 καὶ αὕτη αὐτοῖς ἡ παρ᾿ ἐμοῦ διαθήκη, ὅταν ἀφέλωμαι τὰς ἁμαρτίας αὐτῶν.
28 κατὰ μὲν τὸ εὐαγγέλιον ἐχθροὶ δι᾿ ὑμᾶς, κατὰ δὲ τὴν ἐκλογὴν ἀγαπητοὶ διὰ τοὺς πατέρας·
29 ἀμεταμέλητα γὰρ τὰ χαρίσματα καὶ ἡ κλῆσις τοῦ Θεοῦ.
30 ὥσπερ γὰρ καὶ ὑμεῖς ποτε ἠπειθήσατε τῷ Θεῷ, νῦν δὲ ἠλεήθητε τῇ τούτων ἀπειθείᾳ,
31 οὕτω καὶ οὗτοι νῦν ἠπείθησαν, τῷ ὑμετέρῳ ἐλέει ἵνα καὶ αὐτοὶ ἐλεηθῶσι·
32 συνέκλεισε γὰρ ὁ Θεὸς τοὺς πάντας εἰς ἀπείθειαν, ἵνα τοὺς πάντας ἐλεήσῃ.
33 ῏Ω βάθος πλούτου καὶ σοφίας καὶ γνώσεως Θεοῦ· ὡς ἀνεξερεύνητα τὰ κρίματα αὐτοῦ καὶ ἀνεξιχνίαστοι αἱ ὁδοὶ αὐτοῦ.
34 τίς γὰρ ἔγνω νοῦν Κυρίου; ἢ τίς σύμβουλος αὐτοῦ ἐγένετο;
35 ἢ τίς προέδωκεν αὐτῷ, καὶ ἀνταποδοθήσεται αὐτῷ;
36 ὅτι ἐξ αὐτοῦ καὶ δι᾿ αὐτοῦ καὶ εἰς αὐτὸν τὰ πάντα. αὐτῷ ἡ δόξα εἰς τοὺς αἰῶνας· ἀμήν.

Romanos 11 Hebraico – Grego

1 וַאֲנִי אֹמֵר כַּיּוֹם הֲכִי הִשְׁלִיךְ אֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ מֵעַל־פָּנָיו חָלִילָה גַּם־אָנֹכִי יִשְׂרְאֵלִי אֲנִי מִזֶּרַע אַבְרָהָם לְמַטֵּה בִנְיָמִין׃
2 לֹא־הִשְׁלִיךְ אֱלֹהִים מֵעַל־פָּנָיו אֶת־עַמּוֹ אֲשֶׁר יְדָעוֹ מִקֶּדֶם הֲלֹא יְדַעְתֶּם אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר הַכָּתוּב בְּאֵלִיָּהוּ בְּהִתְאוֹנְנוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֱלֹהִים לֵאמֹר׃
3 יְהוָֹה אֶת־נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת־מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּה׃
4 וּמַה יַּעֲנֶה אֹתוֹ דְּבַר אֱלֹהִים הִשְׁאַרְתִּי לִי שִׁבְעַת אֲלָפִים אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־כָרְעוּ עַל־בִּרְכַּיִם לַבָּעַל׃
5 וְכֵן גַּם־בַּיּוֹם הַזֶּה הִשְׁאִיר לוֹ שְׁאֵרִית כַּאֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם בְּחָסֶד׃
6 וְאִם בְּחֶסֶד לֹא עָשָׂה זֹאת עוֹד בִּשְׂכַר מַעֲשֶׂה כִּי אִם־כֵּן הַחֶסֶד אֵינֶנּוּ עוֹד חָסֶד וְאִם־הָיְתָה מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים אֵינֶנוּ־עוֹד חֶסֶד כִּי אִם־כֵּן הַמַּעֲשֶׂה יֶחְדַּל לִהְיוֹת מַעֲשֶׂה׃
7 וְעַתָּה מָה אֵפוֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הִשִּׂיגוּ אֶת־אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ רַק הַנִּבְחָרִים הִשִּׂיגוּ וְהַנּוֹתָרִים הֻכּוּ בָּעִוָּרוֹן׃
8 כַּכָּתוּב נָתַן לָהֶם יְהוָֹה רוּחַ תַּרְדֵּמָה עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃
9 וְדָוִד אֹמֵר יְהִי שֻׁלְחָנָם לְפַח וּלְרָשֶׁת וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשִׁלּוּמִים לָהֶם׃
10 תֶּחֱשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעֵד׃
11 וַאֲנִי אֹמֵר כַּיּוֹם הֲכִי נוֹקְשׁוּ לְמַעַן יִפְּלוּ וְלֹא יוֹסִיפוּ קוּם חָלִילָה אַךְ בְּמַפַּלְתָּם יָצְאָה יְשׁוּעָה לַגּוֹיִים לְמַעַן הַקְנִיאָם׃
12 אַךְ אִם־מַפַּלְתָּם הָיְתָה תְּשׁוּעַת הָעוֹלָם וְנִזְקָם לְחֵיל גּוֹיִם אַף כִּי קוּמָם וְהֵם מְלֵאִים׃
13 וַאֲלֵיכֶם הַגּוֹיִם אֲנִי דֹבֵר אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁלִיחַ לַגּוֹיִם אָנֹכִי אֶת־מִשְׁמַרְתִּי אֲכַבֵּדָה׃
14 אוּלַי אַקְנִיא אֶת־בְּנֵי עַמִּי וּבְשָׂרִי וְהוֹשַׁעְתִּי לַאֲחָדִים מֵהֶם׃
15 כִּי אִם־מֵאֲשֶׁר נִדְּחוּ בָּאָה עֵת רָצוֹן לְישְׁבֵי תֵבֵל מָה־אֵפוֹא תִהְיֶה לָעֵת יִקָּבְצוּ הֲלֹא חַיִּים מִן־הַמֵּתִים׃
16 וְאִם־רֵאשִׁית הָעֲרִסָה קֹדֶשׁ כֵּן גַּם־הָעֲרִיסָה וְאִם־שֹׁרֶשׁ הָעֵץ קֹדֶשׁ כֵּן גַּם־עֲנָפָיו׃
17 וְכִי נִקְטְפוּ מִן־הָעֲנָפִים וְאַתָּה זֵית הַיַּעַר נִטַּעְתָּ בִמְקוֹמָם וַתִּתְעָרֶה בְּשֹׁרֶשׁ הַזַּיִת וּבְדִשְׁנוֹ׃
18 אַל־תִּתְנַשֵּׂא עַל־הָעֲנָפִים וְאִם־תִּתְנַשֵּׂא זְכֹר כִּי לֹא אַתָּה תִשָּׂא אֶת־הַשֹּׁרֶשׁ כִּי אִם־הַשֹּׁרֶשׁ יִשָּׂא אֹתָךְ׃
19 וְהֵן תַּעֲנֶה הֲלֹא נִקְטְפוּ הָעֲנָפִים לְהַרְכִּיב אֹתִי עֲלֵיהֶם׃
20 כֵּן דִּבַּרְתָּ הֵן נִקְטְפוּ בְחֹסֶר אֱמוּנָתָם וְאַתָּה נִצָּב בֶּאֱמוּנָתֶךָ אַל־יִגְבַּהּ לִבְּךָ כִּי אִם־יְרָא׃
21 כִּי אִם־לֹא חָמַל אֱלֹהִים עַל־הָעֲנָפִים הָאֱזְרָחִים הֲלֹא גַּם־עָלֶיךָ לֹא־יַחְמֹל׃
22 שׁוּר־נָא אֵפוֹא חֶסֶד אֱלֹהִים וּמִשְׁפָּטוֹ הַנּוֹרָא לָאֵלֶּה הַנּוֹקָשִׁים מִשְׁפָּט נוֹרָא וּלְךָ חֶסֶד אֱלֹהִים אִם־אָרְחוֹת חֶסֶד תִּשְׁמֹר וְאִם־אַיִן גַּם־אַתָּה תִּגָּדֵעַ׃
23 וְגַם־הֵם אִם־לֹא יַחֲזִיקוּ בְחֹסֶר אֱמוּנָתָם יִטָּעוּ כִּי־יָכֹל אֱלֹהִים לָשׁוּב לָטַעַת אֹתָם׃
24 כִּי אִם־אַתָּה נִקְטַפְתָּ מִזֵּית הַיַּעַר בְּאַדְמַת מוֹלַדְתּוֹ וְנִטַּעְתָּ בְמוֹ־זַיִת טוֹב אֲשֶׁר לֹא כְחֻקֶּךָ אַף־כִּי הָעֲנָפִים הָאֶזְרָחִים בְּמוֹ־זֵיתָם יִטָּעוּ׃
25 כִּי אֵין־נַפְשִׁי לְכַסּוֹת מִכֶּם אַחַי אֶת־הַסּוֹד הַזֶּה פֶּן־תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם כִּי יִשְׂרָאֵל הֻכָּה בְּעִוָּרוֹן מִקָּצֶה אֶחָד עַד כִּי־יָבֹא מְלֹא הַגּוֹיִם׃
26 וּבְכֵן כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ כַּכָּתוּב וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע מִיַּעֲקֹב׃
27 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם כִּי־אֶסְלַח לַעֲוֹנָם׃
28 הֵן בִּדְבַר הַבְּשׂוֹרָה שְׂנוּאִים הֵם בִּגְלַלְכֶם אַךְ בִּדְבַר הַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת׃
29 כִּי לֹא־יִנָּחֵם אֱלֹהִים עַל־מַתְּנַת יָדוֹ וְעַל־קְרִיאַת פִּיהוּ׃
30 כִּי כַּאֲשֶׁר גַּם־אַתֶּם לְפָנִים לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בֵּאלֹהִים וְעַתָּה רֻחַמְתֶּם עֵקֶב חֹסֶר אֱמוּנָתָם׃
31 כֵּן גַּם־הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ עָתָּה לְמַעַן עֵקֶב רַחֲמֵיכֶם גַּם־הֵמָּה יְרֻחָמוּ׃
32 כִּי־הִסְגִּיר אֱלֹהִים אֶת־כֻּלָּם לְלֹא־אֱמוּנָה לְמַעַן יְרַחֵם עַל־כֻּלָּמוֹ׃
33 מֶה־עָמֹק תְּהוֹם הַחָכְמָה וְהַדַּעַת לֵאלֹהִים מִי יַחְקֹר מִשְׁפָּטָיו וּדְרָכָיו מִי יִמְצָא׃
34 כִּי מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָֹה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ׃
35 אוֹ מִי־הִקְדִּים לָתֵת אֵלָיו וִישֻׁלַּם לוֹ׃
36 כִּי הַכֹּל מִיָּדוֹ הַכֹּל בּוֹ וְהַכֹּל לוֹ הוּא אֲשֶׁר־לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָם וָעֶד אָמֵן׃

Romanos 11 Hebraico – Grego

Romanos 11 ARC

O remanescente de Israel

1 – Digo, pois: porventura, rejeitou Deus o seu povo? De modo nenhum! Porque também eu sou israelita, da descendência de Abraão, da tribo de Benjamim.
2 – Deus não rejeitou o seu povo, que antes conheceu. Ou não sabeis o que a Escritura diz de Elias, como fala a Deus contra Israel, dizendo:
3 – Senhor, mataram os teus profetas e derribaram os teus altares; e só eu fiquei, e buscam a minha alma?
4 – Mas que lhe diz a resposta divina? Reservei para mim sete mil varões, que não dobraram os joelhos diante de Baal.
5 – Assim, pois, também agora neste tempo ficou um resto, segundo a eleição da graça.
6 – Mas, se é por graça, já não é pelas obras; de outra maneira, a graça já não é graça.
7 – Pois quê? O que Israel buscava não o alcançou; mas os eleitos o alcançaram, e os outros foram endurecidos.
8 – Como está escrito: Deus lhes deu espírito de profundo sono: olhos para não verem e ouvidos para não ouvirem, até ao dia de hoje.
9 – E Davi diz: Torne-se-lhes a sua mesa em laço, e em armadilha, e em tropeço, por sua retribuição;
10 – escureçam-se-lhes os olhos para não verem, e encurvem-se-lhes continuamente as costas.

Ramos enxertados
11 – Digo, pois: porventura, tropeçaram, para que caíssem? De modo nenhum! Mas, pela sua queda, veio a salvação aos gentios, para os incitar à emulação.
12 – E, se a sua queda é a riqueza do mundo, e a sua diminuição, a riqueza dos gentios, quanto mais a sua plenitude!
13 – Porque convosco falo, gentios, que, enquanto for apóstolo dos gentios, glorificarei o meu ministério;
14 – para ver se de alguma maneira posso incitar à emulação os da minha carne e salvar alguns deles.
15 – Porque, se a sua rejeição é a reconciliação do mundo, qual será a sua admissão, senão a vida dentre os mortos?
16 – E, se as primícias são santas, também a massa o é; se a raiz é santa, também os ramos o são.
17 – E se alguns dos ramos foram quebrados, e tu, sendo zambujeiro, foste enxertado em lugar deles e feito participante da raiz e da seiva da oliveira,
18 – não te glories contra os ramos; e, se contra eles te gloriares, não és tu que sustentas a raiz, mas a raiz a ti.
19 – Dirás, pois: Os ramos foram quebrados, para que eu fosse enxertado.
20 – Está bem! Pela sua incredulidade foram quebrados, e tu estás em pé pela fé; então, não te ensoberbeças, mas teme.
21 – Porque, se Deus não poupou os ramos naturais, teme que te não poupe a ti também.
22 – Considera, pois, a bondade e a severidade de Deus: para com os que caíram, severidade; mas, para contigo, a benignidade de Deus, se permaneceres na sua benignidade; de outra maneira, também tu serás cortado.
23 – E também eles, se não permanecerem na incredulidade, serão enxertados; porque poderoso é Deus para os tornar a enxertar.
24 – Porque, se tu foste cortado do natural zambujeiro e, contra a natureza, enxertado na boa oliveira, quanto mais esses, que são naturais, serão enxertados na sua própria oliveira!
25 – Porque não quero, irmãos, que ignoreis este segredo (para que não presumais de vós mesmos): que o endurecimento veio em parte sobre Israel, até que a plenitude dos gentios haja entrado.
26 – E, assim, todo o Israel será salvo, como está escrito: De Sião virá o Libertador, e desviará de Jacó as impiedades.
27 – E este será o meu concerto com eles, quando eu tirar os seus pecados.
28 – Assim que, quanto ao evangelho, são inimigos por causa de vós; mas, quanto à eleição, amados por causa dos pais.
29 – Porque os dons e a vocação de Deus são sem arrependimento.
30 – Porque assim como vós também, antigamente, fostes desobedientes a Deus, mas, agora, alcançastes misericórdia pela desobediência deles,
31 – assim também estes, agora, foram desobedientes, para também alcançarem misericórdia pela misericórdia a vós demonstrada.
32 – Porque Deus encerrou a todos debaixo da desobediência, para com todos usar de misericórdia.

Exaltação da Sabedoria de Deus – Compare com Romanos 11 Hebraico – Grego
33 – Ó profundidade das riquezas, tanto da sabedoria, como da ciência de Deus! Quão insondáveis são os seus juízos, e quão inescrutáveis, os seus caminhos!
34 – Porque quem compreendeu o intento do Senhor? Ou quem foi seu conselheiro?
35 – Ou quem lhe deu primeiro a ele, para que lhe seja recompensado?
36 – Porque dele, e por ele, e para ele são todas as coisas; glória, pois, a ele eternamente. Amém!
Romanos 11 Hebraico – Grego

Capítulo 10 Capítulo 12

Todos os Capítulos de Romanos

Romanos 11 Hebraico – Grego – ARC

Romanos 11 Grego Koinê