Hebreus 12 Hebraico

Hebreus 12 Hebraico – Grego – ARC

Hebreus 12 Grego Koinê

1 Τοιγαροῦν καὶ ἡμεῖς, τοσοῦτον ἔχοντες περικείμενον ἡμῖν νέφος μαρτύρων, ὄγκον ἀποθέμενοι πάντα καὶ τὴν εὐπερίστατον ἁμαρτίαν, δι᾿ ὑπομονῆς τρέχωμεν τὸν προκείμενον ἡμῖν ἀγῶνα,
2 ἀφορῶντες εἰς τὸν τῆς πίστεως ἀρχηγὸν καὶ τελειωτὴν ᾿Ιησοῦν, ὃς ἀντὶ τῆς προκειμένης αὐτῷ χαρᾶς ὑπέμεινε σταυρὸν, αἰσχύνης καταφρονήσας, ἐν δεξιᾷ τε τοῦ θρόνου τοῦ Θεοῦ κεκάθικεν.
3 ἀναλογίσασθε γὰρ τὸν τοιαύτην ὑπομεμενηκότα ὑπὸ τῶν ἁμαρτωλῶν εἰς αὐτὸν ἀντιλογίαν, ἵνα μὴ κάμητε ταῖς ψυχαῖς ὑμῶν ἐκλυόμενοι.
4 Οὔπω μέχρις αἵματος ἀντικατέστητε πρὸς τὴν ἁμαρτίαν ἀνταγωνιζόμενοι.
5 καὶ ἐκλέλησθε τῆς παρακλήσεως, ἥτις ὑμῖν ὡς υἱοῖς διαλέγεται· υἱέ μου, μὴ ὀλιγώρει παιδείας Κυρίου, μηδὲ ἐκλύου ὑπ᾿ αὐτοῦ ἐλεγχόμενος.
6 ὃν γὰρ ἀγαπᾷ Κύριος παιδεύει, μαστιγοῖ δὲ πάντα υἱὸν ὃν παραδέχεται.
7 εἰ παιδείαν ὑπομένετε, ὡς υἱοῖς ὑμῖν προσφέρεται ὁ Θεός· τίς γὰρ ἐστιν υἱὸς ὃν οὐ παιδεύει πατήρ;
8 εἰ δὲ χωρίς ἐστε παιδείας, ἧς μέτοχοι γεγόνασι πάντες, ἄρα νόθοι ἐστὲ καὶ οὐχ υἱοί.
9 εἶτα τοὺς μὲν τῆς σαρκὸς ἡμῶν πατέρας εἴχομεν παιδευτὰς καὶ ἐνετρεπόμεθα· οὐ πολλῷ μᾶλλον ὑποταγησόμεθα τῷ πατρὶ τῶν πνευμάτων καὶ ζήσομεν;
10 οἱ μὲν γὰρ πρὸς ὀλίγας ἡμέρας κατὰ τὸ δοκοῦν αὐτοῖς ἐπαίδευον, ὁ δὲ ἐπὶ τὸ συμφέρον, εἰς τὸ μεταλαβεῖν τῆς ἁγιότητος αὐτοῦ.
11 πᾶσα δὲ παιδεία πρὸς μὲν τὸ παρὸν οὐ δοκεῖ χαρᾶς εἶναι, ἀλλὰ λύπης, ὕστερον δὲ καρπὸν εἰρηνικὸν τοῖς δι᾿ αὐτῆς γεγυμνασμένοις ἀποδίδωσι δικαιοσύνης.
12 Διὸ τὰς παρειμένας χεῖρας καὶ τὰ παραλελυμένα γόνατα ἀνορθώσατε,
13 καὶ τροχιὰς ὀρθὰς ποιήσατε τοῖς ποσὶν ὑμῶν, ἵνα μὴ τὸ χωλὸν ἐκτραπῇ, ἰαθῇ δὲ μᾶλλον.
14 Εἰρήνην διώκετε μετὰ πάντων, καὶ τὸν ἁγιασμόν, οὗ χωρὶς οὐδεὶς ὄψεται τὸν Κύριον,
15 ἐπισκοποῦντες μή τις ὑστερῶν ἀπὸ τῆς χάριτος τοῦ Θεοῦ, μή τις ῥίζα πικρίας ἄνω φύουσα ἐνοχλῇ καὶ διὰ ταύτης μιανθῶσι πολλοί,
16 μή τις πόρνος ἢ βέβηλος ὡς ᾿Ησαῦ, ὃς ἀντὶ βρώσεως μιᾶς ἀπέδετο τὰ πρωτοτόκια αὐτοῦ.
17 ἴστε γὰρ ὅτι καὶ μετέπειτα θέλων κληρονομῆσαι τὴν εὐλογίαν ἀπεδοκιμάσθη, μετανοίας γὰρ τόπον οὐχ εὗρε, καίπερ μετὰ δακρύων ἐκζητήσας αὐτήν.
18 Οὐ γὰρ προσεληλύθατε ψηλαφωμένῳ ὄρει καὶ κεκαυμένῳ πυρὶ καὶ γνόφῳ καὶ σκότῳ καὶ θυέλλῃ
19 καὶ σάλπιγγος ἤχῳ καὶ φωνῇ ῥημάτων, ἧς οἱ ἀκούσαντες παρῃτήσαντο μὴ προστεθῆναι αὐτοῖς λόγον·
20 οὐκ ἔφερον γὰρ τὸ διαστελλόμενον· κἂν θηρίον θίγῃ τοῦ ὄρους, λιθοβοληθήσεται·
21 καί, οὕτω φοβερὸν ἦν τὸ φανταζόμενον, Μωϋσῆς εἶπεν· ἔκφοβός εἰμι καὶ ἔντρομος·
22 ἀλλὰ προσεληλύθατε Σιὼν ὄρει καὶ πόλει Θεοῦ ζῶντος, ῾Ιερουσαλὴμ ἐπουρανίῳ, καὶ μυριάσιν ἀγγέλων, πανηγύρει
23 καὶ ἐκκλησίᾳ πρωτοτόκων ἐν ουρανοῖς ἀπογεγραμμένων, καὶ κριτῇ Θεῷ πάντων, καὶ πνεύμασι δικαίων τετελειωμένων,
24 καὶ διαθήκης νέας μεσίτῃ ᾿Ιησοῦ, καὶ αἵματι ῥαντισμοῦ κρεῖττον λαλοῦντι παρὰ τὸν ῎Αβελ.
25 Βλέπετε μὴ παραιτήσησθε τὸν λαλοῦντα, εἰ γὰρ ἐκεῖνοι οὐκ ἔφυγον τὸν ἐπὶ τῆς γῆς παραιτησάμενοι χρηματίζοντα, πολλῷ μᾶλλον ἡμεῖς οἱ τὸν ἀπ᾿ οὐρανῶν ἀποστρεφόμενοι·
26 οὗ ἡ φωνὴ τὴν γῆν ἐσάλευσε τότε, νῦν δὲ ἐπήγγελται λέγων· ἔτι ἅπαξ ἐγὼ σείσω οὐ μόνον τὴν γῆν, ἀλλὰ καὶ τὸν οὐρανόν.
27 τὸ δέ ἔτι ἅπαξ δηλοῖ τῶν σαλευομένων μετάθεσιν ὡς πεποιημένων, ἵνα μείνῃ τὰ μὴ σαλευόμενα.
28 Διὸ βασιλείαν ἀσάλευτον παραλαμβάνοντες ἔχωμεν χάριν, δι᾿ ἧς λατρεύωμεν εὐαρέστως τῷ Θεῷ μετὰ αἰδοῦς καὶ εὐλαβείας·
29 καὶ γὰρ ὁ Θεὸς ἡμῶν πῦρ καταναλίσκον.

1 לָכֵן גַם־אֲנַחְנוּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֲמוֹן עֵדִים כָּאֵלֶּה עֹטְרִים אֹתָנוּ כַּעֲנָנִים מִסָּבִיב נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־מַשָּׂא וְחֵטְא אֲשֶׁר יִגְדְּרוּ בַעֲדֵנוּ תָמִיד וְעַל־גַּב תּוֹחֶלֶת נָרוּצָה בַמֵּרוֹץ הֶעָרוּךְ לְפָנֵינוּ׃
2 וְעֵינֵינוּ אֶל־יֵשׁוּעַ צוּר אֱמוּנָתֵנוּ הַגֹּמֵר עָלֵינוּ אֲשֶׁר בַּעֲבוּר הַשִּׂמְחָה הַזְּרוּעָה לוֹ נָשָׂא עֵץ סֻבֳּלוֹ וְאֶת־הַחֶרְפָּה בָזָה וַיֵּשֶׁב לִימִין כִּסֵּא הָאֱלֹהִים׃
3 הִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו אֲשֶׁר־נָשָׂא תִגְרָה כָזֹאת מִיַּד הַחַטָּאִים בְּנַפְשׁוֹ פֶּן־תִּתְרַפּוּ וְעָיְפָה נַפְשְׁכֶם׃
4 עַד־כֹּה עוֹד לֹא קַמְתֶּם לְהִלָּחֵם בַּחֵטְא עַד־הַדָּם׃
5 וַתִּשְׁכְּחוּ אֶת־הַתּוֹכֵחָה אֲשֶׁר נוֹכַחְתֶּם כְּבָנִים לֵאמֹר מוּסַר יְהוָֹה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ׃
6 כִּי אֶת אֲשֶׁר־יֶאֱהַב יְהוָֹה יוֹכִיחַ יַכְאִיב אֶת־בֵּן יִרְצֶה׃
7 אִם־תִשְׂאוּ אֶת־מוּסָרוֹ הוּא לְאוֹת כִּי עֵינֵי אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם כְּבָנִים כִּי מִי הוּא הַבֵּן אֲשֶׁר אָבִיו לֹא יְיַסְּרֶנּוּ׃
8 אֶפֶס אִם־תִּהְיוּ בְּאֵין־מוּסָר אֲשֶׁר הוּא מְנָת כֻּלָם הֲלֹא זָרִים אַתֶּם וְלֹא בָנִים׃
9 הֵן יֶשׁ־לָנוּ אֲבוֹת בְּשָׂרֵנוּ אֲשֶׁר יִסְּרוּנוּ וַנִּירָא מִפְּנֵיהֶם אַף כִּי־עָלֵינוּ לְהִכָּנַע מִפְּנֵי אֲבִי הָרוּחוֹת לְמַעַן חָיֹה נִחְיֶה׃
10 וְהֵמָּה יִסְּרוּנוּ לְיָמִים מְעָטִּים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם אַךְ הוּא לְטוֹב לָנוּ לָתֶת־לָנוּ חֵלֶק בְּקָדְשׁוֹ׃
11 וְכָל־מוּסָר לֹא יִמָּצֵא לְשָׂשׂוֹן בְּעִתּוֹ כִּי יוֹסִף עֶצֶב עִמּוֹ אַךְ אַחֲרֵי־כֵן יִתֵּן פְּרִי שָׁלוֹם לַאֲשֶׁר יִצָּרְפוּ בוֹ לִצְדָקָה׃
12 עַל־כֵּן חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ׃
13 וְיַשְּׁרוּ מְסִלּוֹת לְרַגְלֵיכֶם לְבִלְתִּי תֵקַע כַּף יֶרֶךְ הַצֹּלֵעַ כִּי אִם־תֵּרָפֵא׃
14 בַּקְּשׁוּ שָׁלוֹם עִם־כָּל־אָדָם וּקְדֻשָּׁה אֲשֶׁר מִבַּלְעָדֶיהָ לֹא־יִרְאֶה אִישׁ אֶת־הָאָדוֹן׃
15 הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־יִגָּרַע אִישׁ מֵחֶסֶד אֱלֹהִים פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְחֻלְּלוּ בוֹ רַבִּים׃
16 פֶּן־יִהְיֶה בָכֶם אִישׁ זֹנֶה וְחָלָל כְּעֵשָׂו אֲשֶׁר מָכַר אֶת־בְּכֹרָתוֹ בְּעַד נְזִיד עֲדָשִׁים׃
17 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי חָפֵץ אַחֲרֵי־כֵן לָרֶשֶׁת אֶת־הַבְּרָכָה וְשֹׁמֵעַ לֹא הָיָה לוֹ וְאַף כִּי־בִקֵּשׁ בְּדִמְעָה לֹא מָצָא מָקוֹם לִתְשׁוּבָתוֹ׃
18 כִּי הִנֵּה לֹא בָאתֶם אֶל־הַר אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ יָד וַאֲשֶׁר אֵשׁ תְּלַהֵט אֹתוֹ וְלֹא אֶל־עָנָן וַעֲרָפֶל וָרָעַשׁ׃
19 וְלֹא לְקוֹל שׁוֹפָר וְקוֹל דְּבָרִים אֲשֶׁר שֹׁמְעָיו שָׁאֲלוּ לְבִלְתִּי יוֹסֵף דַּבֵּר עִמָּהֵם׃
20 כִּי קָשְׁתָה עֲלֵיהֶם הַמִּצְוָה מִנְּשׂא לֵאמֹר וְאַף גַּם־בְּהֵמָה תִּגַּע בָּהָר סָקֹל תִּסָּקֵל אוֹ־יָרֹה תִיָּרֶה בַּחִצִּים׃
21 וּמַה־נּוֹרָא הָיָה הַמַּחֲזֶה עַד שֶׁגַּם משֶׁה אָמַר פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה׃
22 כִּי אִם־בָּאתֶם אֶל־הַר צִיּוֹן אֶל־עִיר אֵל חָי אֶל־יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה וְאֶל־רִבֲבוֹת צְבָא מַלְאָכִים׃
23 וְאֶל־עֲדַת הַבְּכוֹרִים אֲשֶׁר הֵמָּה בַכְּתוּבִים בַּשָּׁמָיִם וְאֶל־אֱלֹהִים שֹׁפֵט הַכֹּל וְאֶל־רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ שְׁלֵמִים׃
24 וְאֶל־יֵשׁוּעַ מֵלִיץ לִבְרִית חֲדָשָׁה וְאֶל־דָּמוֹ הַנִּזְרָק אֲשֶׁר קוֹל קְרִיאָתוֹ טוֹב מִקּוֹל דְּמֵי הָבֶל׃
25 הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־תָּסוּרוּ מִן־הַדֹּבֵר בָּכֶם כִּי אִם־לֹא נִמְלְטוּ הַסָּרִים מִן־מַזְהִירָם בָּאָרֶץ אֵיךְ נִמָּלֵט אַנֲחְנוּ אִם נָסוּר מִן־מַזְהִירֵנוּ מִשָּׁמַיִם׃
26 אֲשֶׁר קֹלוֹ אָז הִרְעִישׁ אֶת־הָאָרֶץ וְעַתָּה הֻגַּד לֵאמֹר עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ לֹא לְבַד אֶת־הָאָרֶץ כִּי אִם־גַּם אֶת־הַשָּׁמָיִם׃
:27 וּמַה שֶּׁאָמַר עוֹד אַחַת מְעַט הוּא מַגִּיד חֲלִיפַת־כֹּל אֲשֶׁר יִמּוֹט מִן־הָרַעַשׁ כְּדָבָר נִבְרָא רַק לִזְמַנּוֹ וַאֲשֶׁר לֹא יִמּוֹט מִן־הָרַעַשׁ יַעֲמֹד לָעַד׃
28 לָכֵן בִּהְיוֹת לָנוּ מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבוֹאָה בְתוֹדָה וְנַעַבְדָה אֶת־הָאֱלֹהִים לְרָצוֹן לוֹ בְּאֵימָה ובְיִרְאָה׃
29 כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא׃

Hebreus 12 Hebraico – Grego

Hebreus ARC

Exortação para permanecer na fé – Compare com Hebreus 12 Hebraico – Grego

1 – Portanto, nós também, pois, que estamos rodeados de uma tão grande nuvem de testemunhas, deixemos todo embaraço e o pecado que tão de perto nos rodeia e corramos, com paciência, a carreira que nos está proposta,
2 – olhando para Jesus, autor e consumador da fé, o qual, pelo gozo que lhe estava proposto, suportou a cruz, desprezando a afronta, e assentou-se à destra do trono de Deus.
3 – Considerai, pois, aquele que suportou tais contradições dos pecadores contra si mesmo, para que não enfraqueçais, desfalecendo em vossos ânimos.
4 – Ainda não resististes até ao sangue, combatendo contra o pecado.
5 – E já vos esquecestes da exortação que argumenta convosco como filhos: Filho meu, não desprezes a correção do Senhor e não desmaies quando, por ele, fores repreendido;
6 – porque o Senhor corrige o que ama e açoita a qualquer que recebe por filho.
7 – Se suportais a correção, Deus vos trata como filhos; porque que filho há a quem o pai não corrija?
8 – Mas, se estais sem disciplina, da qual todos são feitos participantes, sois, então, bastardos e não filhos.
9 – Além do que, tivemos nossos pais segundo a carne, para nos corrigirem, e nós os reverenciamos; não nos sujeitaremos muito mais ao Pai dos espíritos, para vivermos?
10 – Porque aqueles, na verdade, por um pouco de tempo, nos corrigiam como bem lhes parecia; mas este, para nosso proveito, para sermos participantes da sua santidade.
11 – E, na verdade, toda correção, ao presente, não parece ser de gozo, senão de tristeza, mas, depois, produz um fruto pacífico de justiça nos exercitados por ela.
12 – Portanto, tornai a levantar as mãos cansadas e os joelhos desconjuntados,
13 – e fazei veredas direitas para os vossos pés, para que o que manqueja se não desvie inteiramente; antes, seja sarado.
14 – Segui a paz com todos e a santificação, sem a qual ninguém verá o Senhor,
15 – tendo cuidado de que ninguém se prive da graça de Deus, e de que nenhuma raiz de amargura, brotando, vos perturbe, e por ela muitos se contaminem.
16 – E ninguém seja fornicador ou profano, como Esaú, que, por um manjar, vendeu o seu direito de primogenitura.
17 – Porque bem sabeis que, querendo ele ainda depois herdar a bênção, foi rejeitado, porque não achou lugar de arrependimento, ainda que, com lágrimas, o buscou.
18 – Porque não chegastes ao monte palpável, aceso em fogo, e à escuridão, e às trevas, e à tempestade,
19 – e ao sonido da trombeta, e à voz das palavras, a qual, os que a ouviram pediram que se lhes não falasse mais;
20 – porque não podiam suportar o que se lhes mandava: Se até um animal tocar o monte, será apedrejado.
21 – E tão terrível era a visão, que Moisés disse: Estou todo assombrado e tremendo.
22 – Mas chegastes ao monte Sião, e à cidade do Deus vivo, à Jerusalém celestial, e aos muitos milhares de anjos,
23 – à universal assembleia e igreja dos primogênitos, que estão inscritos nos céus, e a Deus, o Juiz de todos, e aos espíritos dos justos aperfeiçoados;
24 – e a Jesus, o Mediador de uma nova aliança, e ao sangue da aspersão, que fala melhor do que o de Abel.
25 – Vede que não rejeiteis ao que fala; porque, se não escaparam aqueles que rejeitaram o que na terra os advertia, muito menos nós, se nos desviarmos daquele que é dos céus,
26 – a voz do qual moveu, então, a terra, mas, agora, anunciou, dizendo: Ainda uma vez comoverei, não só a terra, senão também o céu.
27 – E esta palavra: Ainda uma vez, mostra a mudança das coisas móveis, como coisas feitas, para que as imóveis permaneçam.
28 – Pelo que, tendo recebido um Reino que não pode ser abalado, retenhamos a graça, pela qual sirvamos a Deus agradavelmente com reverência e piedade;
29 – porque o nosso Deus é um fogo consumidor.

Hebreus 12 Hebraico – Grego

Todos os capítulos de Hebreus

Hebreus 12 Hebraico – Grego – ARC

Hebreus 12 Grego Koinê