Apocalipse 14 Hebraico

1 וָאֶשָּׂא עֵינַי וְהִנֵּה־שֶׂה עֹמֵד עַל־הַר צִיּוֹן וְאֶצְלוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף נֶפֶשׁ וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים הֵם אֲשֶׁר שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו כְּתוּבִים עַל־מִצְחָם׃
2 וָאֶשְׁמַע קוֹל מִן־הַשָּׁמַיִם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל רַעַם אַדִּיר וָאַקְשִׁיב קֶשֶׁב וְהִנֵּה הוּא קוֹל מְנַגְּנִים הַפֹּרְטִים עַל־פִּי נִבְלֵיהֶם׃
3 וַיָּשִׁירוּ שִׁיר חָדָשׁ לִפְנֵי הַכִּסֵּא וְלִפְנֵי אַרְבַּע הַחַיּוֹת וְהַזְּקֵנִים מִבְּלִי יְכֹלֶת אִישׁ לִלְמֹד אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת בִּלְתִּי מֵאָה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים אֵלֶּה אֲשֶׁר נִפְדּוּ מִן־הָאָרֶץ׃
4 הֲלֹא הֵם אֲשֶׁר לֹא־נְגֹאֲלוּ בְנָשִׁים כִּי בְתֻמָּתָם הֵם כִּבְתוּלוֹת וְהֹלְכִים אַחֲרֵי הַשֶּׂה אֶל־אֲשֶׁר יֵלֵךְ וּפְדוּיִם הֵם מִקֶּרֶב בְּנֵי הָאָדָם כְּבִכּוּרִים לֵאלֹהִים וְלַשֶּׂה׃
5 וּמִרְמָה לֹא־נִמְצְאָה בְפִיהֶם כִּי יְשָׁרִים וּתְמִימִים הֵם לִפְנֵי כִּסֵא הָאֱלֹהִים׃
6 וָאֵרֶא מַלְאָךְ אַחֵר מְעוֹפֵף בְּלֵב הַשָּׁמַיִם וּבְשׁרַת עוֹלָם בְּיָדוֹ לְהַגִּיד לְישְׁבֵי הָאָרֶץ וּלְכָל־גּוֹי וְשֵׁבֶט וְלָשׁוֹן וָעָם׃
7 וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל יִרְאוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וְהָבוּ־לוֹ כָבוֹד כִּי יוֹם הַמִּשְׁפָּט הִנֵּה בָא הִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֵת כָּל־מַעְיְנוֹ מָיִם׃
8 וּמַלְאָךְ אַחֵר קֹרֵא אַחֲרָיו נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר מִיֵּין חֲמַת תַּזְנֻתָהּ הִשְׁקְתָה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם׃ Apocalipse 14 Hebraico
9 וּמַלְאָךְ שְׁלִישִׁי קֹרֵא אַחֲרֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל מִי אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל־הַחַיָּה וְאֶל־צַלְמָהּ וְיִתְוֶה אֶת־הַתָּו עַל־מִצְחוֹ אוֹ עַל־יָדוֹ׃
10 גַּם־הוּא יִשְׁתֶּה מִיֵּין חֲמַת אֱלֹהִים מִכּוֹס הַתַּרְעֵלָה הַמְּלֵאָה מֶזֶג זַעְמוֹ וְיִתְגֹּלֵל בְּזַלְעֲפוֹת אֵשׁ וְגָפְרִית לְעֵינֵי צְבָא הַקֹּדֶשׁ וּלְעֵינֵי הַשֶּׂה׃
11 וַעֲשַׁן כּוּר עָנְיָם יַעֲלֶה עַד־עוֹלְמֵי עוֹלָמִים וּמָנוֹחַ לֹא יִמְצְאוּ יוֹמָם וָלַיְלָה הַמִּשְׁתַּחֲוִים אֶל־הַחַיָּה וְאֶל־צַלְמָהּ וַאֲשֶׁר הִתְווּ תָו שְׁמָהּ עַל־בְּשָׂרָם׃
12 פֹּה נִמְצָא עֹצֶר רוּחַ לִקְדשִׁים פֹּה הַשֹּׁמְרִים מִצְוֹת הָאֱלֹהִים וֶאֱמוּנַת יֵשׁוּעַ׃
13 וָאֶשְׁמַע קוֹל קֹרֵא אֵלַי מִן־הַשָּׁמַיִם כְּתֹב אַשְׁרֵי הַמֵּתִים אֲשֶׁר מִן־הַיּוֹם וָהָלְאָה יָמוּתוּ בַאדֹנָי וְאַף גַּם־הָרוּחַ עָנָה לֵאמֹר שָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ וְהָלַךְ אַחֲרֵיהֶם מַעֲשֵׂה צִדְקָם׃
14 וָאֶשָּׂא עֵינַי וְהִנֵּה עָנָן צַח וְעַל־הֶעָנָן רֹכֵב כִּדְמוּת בֶּן־אָדָם וְנֵזֶר זָהָב עַל־רֹאשׁוֹ וּבְיָדוֹ מַגָּל מְלֻטָּשׁ׃
15 וּמַלְאָךְ אַחֵר יָצָא מִן־הַהֵיכָל וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל־הָרֹכֵב עַל־הֶעָנָן שְׁלַח אֶת־הַמַּגָּל וּקְצֹר כִּי בָא מוֹעֵד לְךָ לִקְצֹר אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּשַׁל קְצִיר הָאָרֶץ׃
16 וַיִּשְׁלַח הָרֹכֵב עַל־הֶעָנָן אֶת־מַגָּלוֹ עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּקְצֹר אֶת־קְצִיר הָאָרֶץ׃
17 וּמַלְאָךְ אַחֵר יָצָא מִן־הַהֵיכָל אֲשֶׁר בַּמָּרוֹם וְגַם־בְּיָדוֹ מַזְמֵרָה מְלֻטָּשָׁה׃
18 וַיָּבֹא מַלְאָךְ אַחֵר מִן־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לוֹ שִׁלְטוֹן עַל־הָאֵשׁ וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל־אֲשֶׁר לוֹ הַמַּזְמֵרָה הַמְלֻטָּשָׁה לֵאמֹר שְׁלַח אֶת־הַמַּזְמֵרָה הַמְלֻטָּשָׁה וּבְצֹר אֶת־אַשְׁכְּלֹת גֶּפֶן הָאָרֶץ כִּי־הִבְשִׁילוּ עֲנָבֶיהָ׃
19 וַיָּנֶף הַמַּלְאָךְ אֶת־מַזְמֵרָתוֹ עַל־הָאָרֶץ וַיִּבְצֹר אֶת־אַשְׁכְּלֹת גֶּפֶן הָאָרֶץ וַיַּשְׁלִכֵן אֶל־תּוֹךְ הַגַּת הַגְּדוֹלָה הִיא גַת חֲמַת אֱלֹהִים׃
20 וַיִּדְרְכוּ בַגַּת מִחוּץ לָעִיר וַיֵּצֵא דָם מִן־הַגַּת וַיַּגִּיעַ עַד־רִסְנֵי הַסּוּסִים דֶּרֶךְ אֶלֶף וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת כִּבְרַת אָרֶץ׃

Apocalipse 14 Grego Koinê

1 Καὶ εἶδον, καὶ ἰδοὺ τὸ ἀρνίον ἑστηκὸς ἐπὶ τὸ ὄρος Σιών, καὶ μετ᾿ αὐτοῦ ἑκατὸν τεσσεράκοντα τέσσαρες χιλιάδες, ἔχουσαι τὸ ὄνομα αὐτοῦ καὶ τὸ ὄνομα τοῦ πατρὸς αὐτοῦ γεγραμμένον ἐπὶ τῶν μετώπων αὐτῶν.
2 καὶ ἤκουσα φωνὴν ἐκ τοῦ οὐρανοῦ ὡς φωνὴν ὑδάτων πολλῶν καὶ ὡς φωνὴν βροντῆς μεγάλης· καὶ ἡ φωνὴ ἣν ἤκουσα, ὡς κιθαρῳδῶν κιθαριζόντων ἐν ταῖς κιθάραις αὐτῶν.
3 καὶ ᾄδουσιν ᾠδὴν καινὴν ἐνώπιον τοῦ θρόνου καὶ ἐνώπιον τῶν τεσσάρων ζῴων καὶ τῶν πρεσβυτέρων· καὶ οὐδεὶς ἐδύνατο μαθεῖν τὴν ᾠδὴν εἰ μὴ αἱ ἑκατὸν τεσσεράκοντα τέσσαρες χιλιάδες, οἱ ἠγορασμένοι ἀπὸ τῆς γῆς.
4 οὗτοί εἰσιν οἳ μετὰ γυναικῶν οὐκ ἐμολύνθησαν· παρθένοι γάρ εἰσιν. οὗτοι εἰσιν οἱ ἀκολουθοῦντες τῷ ἀρνίῳ ὅπου ἂν ὑπάγῃ. οὗτοι ἠγοράσθησαν ἀπὸ τῶν ἀνθρώπων ἀπαρχὴ τῷ Θεῷ καὶ τῷ ἀρνίῳ·
5 καὶ οὐχ εὑρέθη ψεῦδος ἐν τῷ στόματι αὐτῶν· ἄμωμοι γὰρ εἰσιν.
6 Καὶ εἶδον ἄλλον ἄγγελον πετόμενον ἐν μεσουρανήματι, ἔχοντα εὐαγγέλιον αἰώνιον εὐαγγελίσαι ἐπὶ τοὺς καθημένους ἐπὶ τῆς γῆς καὶ ἐπὶ πᾶν ἔθνος καὶ φυλὴν καὶ γλῶσσαν καὶ λαόν,
7 λέγων ἐν φωνῇ μεγάλῃ· φοβήθητε τὸν Θεὸν καὶ δότε αὐτῷ δόξαν, ὅτι ἦλθεν ἡ ὥρα τῆς κρίσεως αὐτοῦ, καὶ προσκυνήσατε τῷ ποιήσαντι τὸν οὐρανὸν καὶ τὴν γῆν καὶ τὴν θάλασσαν καὶ πηγὰς ὑδάτων.
8 Καὶ ἄλλος δεύτερος ἄγγελος ἠκολούθησε λέγων· ἔπεσεν, ἔπεσε Βαβυλὼν ἡ μεγάλη, ἣ ἐκ τοῦ οἴνου τοῦ θυμοῦ τῆς πορνείας αὐτῆς πεπότικε πάντα ἔθνη.
9 Καὶ ἄλλος ἄγγελος τρίτος ἠκολούθησεν αὐτοῖς λέγων ἐν φωνῇ μεγάλῃ· εἴ τις προσκυνεῖ τὸ θηρίον καὶ τὴν εἰκόνα αὐτοῦ, καὶ λαμβάνει χάραγμα ἐπὶ τοῦ μετώπου αὐτοῦ ἢ ἐπὶ τὴν χεῖρα αὐτοῦ,
10 καὶ αὐτὸς πίεται ἐκ τοῦ οἴνου τοῦ θυμοῦ τοῦ Θεοῦ τοῦ κεκερασμένου ἀκράτου ἐν τῷ ποτηρίῳ τῆς ὀργῆς αὐτοῦ, καὶ βασανισθήσεται ἐν πυρὶ καὶ θείῳ ἐνώπιον τῶν ἁγίων ἀγγέλων καὶ ἐνώπιον τοῦ ἀρνίου.
11 καὶ ὁ καπνὸς τοῦ βασανισμοῦ αὐτῶν εἰς αἰῶνας αἰώνων ἀναβαίνει, καὶ οὐκ ἔχουσιν ἀνάπαυσιν ἡμέρας καὶ νυκτός οἱ προσκυνοῦντες τὸ θηρίον καὶ τὴν εἰκόνα αὐτοῦ, καὶ εἴ τις λαμβάνει τὸ χάραγμα τοῦ ὀνόματος αὐτοῦ.
12 ῟Ωδε ἡ ὑπομονὴ τῶν ἁγίων ἐστίν, οἱ τηροῦντες τὰς ἐντολὰς τοῦ Θεοῦ καὶ τὴν πίστιν ᾿Ιησοῦ.
13 Καὶ ἤκουσα φωνῆς ἐκ τοῦ οὐρανοῦ λεγούσης· γράψον, μακάριοι οἱ νεκροὶ οἱ ἐν Κυρίῳ ἀποθνήσκοντες ἀπ᾿ ἄρτι. ναί, λέγει τὸ Πνεῦμα, ἵνα ἀναπαήσονται ἐκ τῶν κόπων αὐτῶν· τὰ δὲ ἔργα αὐτῶν ἀκολουθεῖ μετ᾿ αὐτῶν.
14 Καὶ εἶδον, καὶ ἰδοὺ νεφέλη λευκή, καὶ ἐπὶ τὴν νεφέλην καθήμενος ὅμοιος υἱῷ ἀνθρώπου, ἔχων ἐπὶ τῆς κεφαλῆς αὐτοῦ στέφανον χρυσοῦν καὶ ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ δρέπανον ὀξύ.
15 καὶ ἄλλος ἄγγελος ἐξῆλθεν ἐκ τοῦ ναοῦ, κράζων ἐν φωνῇ μεγάλῃ τῷ καθημένῳ ἐπὶ τῆς νεφέλης· πέμψον τὸ δρέπανόν σου καὶ θέρισον, ὅτι ἦλθεν ἡ ὥρα θερίσαι, ὅτι ἐξηράνθη ὁ θερισμὸς τῆς γῆς.
16 καὶ ἔβαλεν ὁ καθήμενος ἐπὶ τῆς νεφέλης τὸ δρέπανον αὐτοῦ ἐπὶ τὴν γῆν, καὶ ἐθερίσθη ἡ γῆ.
17 Καὶ ἄλλος ἄγγελος ἐξῆλθεν ἐκ τοῦ ναοῦ τοῦ ἐν τῷ οὐρανῷ, ἔχων καὶ αὐτὸς δρέπανον ὀξύ.
18 Καὶ ἄλλος ἄγγελος ἐξῆλθεν ἐκ τοῦ θυσιαστηρίου, ἔχων ἐξουσίαν ἐπὶ τοῦ πυρός, καὶ ἐφώνησε κραυγῇ μεγάλῃ τῷ ἔχοντι τὸ δρέπανον τὸ ὀξὺ λέγων· πέμψον σου τὸ δρέπανον τὸ ὀξὺ καὶ τρύγησον τοὺς βότρυας τῆς ἀμπέλου τῆς γῆς, ὅτι ἤκμασαν αἱ σταφυλαὶ αὐτῆς.
19 καὶ ἔβαλεν ὁ ἄγγελος τὸ δρέπανον αὐτοῦ εἰς τὴν γῆν, καὶ ἐτρύγησε τὴν ἄμπελον τῆς γῆς, καὶ ἔβαλεν εἰς τὴν ληνὸν τοῦ θυμοῦ τοῦ Θεοῦ τὴν μεγάλην.
20 καὶ ἐπατήθη ἡ ληνὸς ἔξω τῆς πόλεως, καὶ ἐξῆλθεν αἷμα ἐκ τῆς ληνοῦ ἄχρι τῶν χαλινῶν τῶν ἵππων ἀπὸ σταδίων χιλίων ἑξακοσίων.

Apocalipse 14 Hebraico – Grego

Apocalipse 14 ARC

O Cordeiro e os 144 mil

1 – E olhei, e eis que estava o Cordeiro sobre o monte Sião, e com ele cento e quarenta e quatro mil, que em sua testa tinham escrito o nome dele e o de seu Pai.
2 – E ouvi uma voz do céu como a voz de muitas águas e como a voz de um grande trovão; e uma voz de harpistas, que tocavam com a sua harpa.
3 – E cantavam um como cântico novo diante do trono e diante dos quatro animais e dos anciãos; e ninguém podia aprender aquele cântico, senão os cento e quarenta e quatro mil que foram comprados da terra.
4 – Estes são os que não estão contaminados com mulheres, porque são virgens. Estes são os que seguem o Cordeiro para onde quer que vai. Estes são os que dentre os homens foram comprados como primícias para Deus e para o Cordeiro.
5 – E na sua boca não se achou engano; porque são irrepreensíveis diante do trono de Deus.
6 -E vi outro anjo voar pelo meio do céu, e tinha o evangelho eterno, para o proclamar aos que habitam sobre a terra, e a toda nação, e tribo, e língua, e povo,
7 – dizendo com grande voz: Temei a Deus e dai-lhe glória, porque vinda é a hora do seu juízo. E adorai aquele que fez o céu, e a terra, e o mar, e as fontes das águas.
8 – E outro anjo seguiu, dizendo: Caiu! Caiu Babilônia, aquela grande cidade que a todas as nações deu a beber do vinho da ira da sua prostituição!
9 – E os seguiu o terceiro anjo, dizendo com grande voz: Se alguém adorar a besta e a sua imagem e receber o sinal na testa ou na mão,
10 – também o tal beberá do vinho da ira de Deus, que se deitou, não misturado, no cálice da sua ira, e será atormentado com fogo e enxofre diante dos santos anjos e diante do Cordeiro.
11 – E a fumaça do seu tormento sobe para todo o sempre; e não têm repouso, nem de dia nem de noite, os que adoram a besta e a sua imagem e aquele que receber o sinal do seu nome.
12 – Aqui está a paciência dos santos; aqui estão os que guardam os mandamentos de Deus e a fé em Jesus.
13 – E ouvi uma voz do céu, que me dizia: Escreve: Bem-aventurados os mortos que, desde agora, morrem no Senhor. Sim, diz o Espírito, para que descansem dos seus trabalhos, e as suas obras os sigam.
14 – E olhei, e eis uma nuvem branca e, assentado sobre a nuvem, um semelhante ao Filho do Homem, que tinha sobre a cabeça uma coroa de ouro e, na mão, uma foice aguda.
15 – E outro anjo saiu do templo, clamando com grande voz ao que estava assentado sobre a nuvem: Lança a tua foice e sega! É já vinda a hora de segar, porque já a seara da terra está madura!
16 – E aquele que estava assentado sobre a nuvem meteu a sua foice à terra, e a terra foi segada.
17 – E saiu do templo, que está no céu, outro anjo, o qual também tinha uma foice aguda.
18 – E saiu do altar outro anjo, que tinha poder sobre o fogo, e clamou com grande voz ao que tinha a foice aguda, dizendo: Lança a tua foice aguda e vindima os cachos da vinha da terra, porque já as suas uvas estão maduras!
19 – E o anjo meteu a sua foice à terra, e vindimou as uvas da vinha da terra, e lançou-as no grande lagar da ira de Deus.
20 – E o lagar foi pisado fora da cidade, e saiu sangue do lagar até aos freios dos cavalos, pelo espaço de mil e seiscentos estádios.
Apocalipse 14 Hebraico – Grego

Todos os Capítulos de Apocalipse

Apocalipse 14 Hebraico – Grego – ARC

Apocalipse 14 Grego Koinê

Apocalipse 14 ARC

O Cordeiro e os 144 mil

ADILSON CARDOSO

Deixe um comentário Cancelar resposta

Apocalipse 14 Grego Koinê

Apocalipse 14 ARC

O Cordeiro e os 144 mil

ADILSON CARDOSO

Deixe um comentário Cancelar resposta

Você também pode gostar

Apocalipse 16 Hebraico – Grego – ARC

2Samuel 11 Hebraico com Áudio e ARC

Jeremias 43 Hebraico com Áudio e ARC

Damos valor à sua privacidade

Cookies estritamente necessários

Cookies de desempenho

Cookies de funcionalidade

Cookies de publicidade