1Coríntios 11 Hebraico

1 וְעַתָּה לְכוּ אַחֲרָי כַּאֲשֶׁר אֲנִי הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמָּשִׁיחַ׃
2 וְהִנְנִי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם כִּי־זְכַרְתֶּם אֹתִי בְּכָל־עֵת וְכִי־שְׁמַרְתֶּם אֶת־הַתּוֹרֹת הַנִּמְסָרוֹת כַּאֲשֶׁר מָסַרְתִּי לָכֶם׃
3 אַךְ זֹאת חָפַצְתִּי כִּי־תֵדְעוּן כִּי־רֹאשׁ כָּל־אִישׁ הוּא הַמָּשִׁיחַ וְרֹאשׁ הָאִשָּׁה הוּא הָאִישׁ וְרֹאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאֱלֹהִים׃
4 כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל אוֹ יִתְנַבֵּא וְרֹאשׁוֹ מְכֻסֶּה בּוֹזֶה אֶת־רֹאשׁוֹ׃
5 וְכָל־אִשָּׁה אֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל אוֹ תִתְנַבֵּא וְאֶת־רֹאשָׁהּ לֹא כִסְּתָה אֶת־רֹאשָׁהּ בָּזְתָה כְּמוֹ אִם־גִּלְּחָה אֶת־רֹאשָׁהּ׃
6 כִּי אִם־הָאִשָּׁה לֹא תִתְכַּסֶּה לָמָּה גַם־לֹא תָגֹז רֹאשָׁהּ וְאִם־חֶרְפָּה הִיא לָאִשָּׁה לָגֹז אוֹ לְגַלַּח שַׂעֲרוֹתֶיהָ תִּתְכַּסֶּה׃
7 וְהָאִישׁ אֵינֶנּוּ מְצֻוֶּה לְכַסּוֹת אֶת־רֹאשׁוֹ בִּהְיוֹתוֹ צֶלֶם אֱלֹהִים וּכְבוֹדוֹ אֲבָל הָאִשָּׁה הִיא כְבוֹד הָאִישׁ׃
8 כִּי אֵין־הָאִישׁ לֻקַּח מִן־הָאִשָּׁה כִּי אִם־הָאִשָּׁה מִן־הָאִישׁ׃
9 גַּם לֹא־נִבְרָא הָאִישׁ בַּעֲבוּר הָאִשָּׁה כִּי אִם־הָאִשָּׁה בַּעֲבוּר הָאִישׁ׃
10 עַל־כֵּן חוֹבַת הָאִשָּׁה לָשֵׂאת כְּסוּת עַל־רֹאשָׁהּ מִפְּנֵי הַמַּלְאָכִים׃
11 אָכֵן אֵין הָאִשָּׁה מִבַּלְעֲדֵי הָאִישׁ וְאֵין הָאִישׁ מִבַּלְעֲדֵי הָאִשָּׁה לִפְנֵי אֲדֹנֵינוּ׃
12 כִּי כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מִן־הָאִישׁ כֵּן־גַּם־הָאִישׁ עַל־יְדֵי הָאִשָּׁה וְהַכֹּל מֵאֱלֹהִים׃
13 שִׁפְטוּ־נָא בְנַפְשְׁכֶם הֲכִי נָאוָה לְאִשָּׁה בְּאֵין כַּסּוֹת רֹאשׁ לְהִתְפַּלֵּל אֶל־הָאֱלֹהִים׃
14 הֵן גַּם־הַטֶּבַע יוֹרֶה לָכֶם כִּי חֶרְפָּה לְאִישׁ לְגַדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ׃
15 אֲבָל הָאִשָּׁה כִּי תְגַדֵּל פֶּרַע פְּאֵר הוּא לָהּ כִּי־לִכְסוּת נִתַּן לָהּ הַפָּרַע׃
16 וְאִם־יִבְחַר אִישׁ לְעוֹרֵר מְדָנִים לֹא־זֹה הַדֶּרֶךְ לָנוּ וְלֹא לִקְהִלּוֹת הָאֱלֹהִים׃
17 וְכַאֲשֶׁר אַשְׁמִיעֲכֶם פֹּה דְבָרָי לֹא אֲשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּקָּהֲלוּ יַחְדָּו לֹא לְטוֹבָה כִּי אִם־לְרָעָה׃
18 וְזֶה תְּחִלַּת דְּבָרָי כַּאֲשֶׁר תִּקָּהֲלוּ בַקָּהָל הֵן שָׁמַעְתִּי כִּי־יֵשׁ מַחֲלֹקוֹת בֵּינֵיכֶם וּלְמִקְצַת הַשְּׁמוּעָה הֶאֱמָנְתִּי׃ 1Coríntios 11 Hebraico
19 כִּי לֹא תֶחְדַּלְנָה הַמַּחֲלֹקוֹת מִקִּרְבְּכֶם לְמַעַן יִוָּדְעוּ הַנֶּאֱמָנִים בָּכֶם׃
20 וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר תִּתְאַסְּפוּ יַחְדָּו לֹא־זֹה הַדֶּרֶךְ לֶאֱכֹל מִלֶּחֶם הָאָדוֹן׃
21 כִּי כָל־אִישׁ בַּכֵּרָה יַקְדִּים לֶאֱכֹל חֶלְקוֹ וְאֶחָד רָעֵב וְהַשֵּׁנִי שֹׁתֶה שִׁכּוֹר׃
22 הַאֵין לָכֶם בָּתִּים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שָׁמָּה אוֹ אִם־תָּבוּזוּ לִקְהַל הָאֱלֹהִים וְהוֹבִישׁ פְּנֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר אֵין־בְּיָדָם מְאוּמָה מָה אֹמַר לָכֶם הֲכִי אֲשַׁבֵּחֲכֶם עֵקֶב זֹאת לֹא אֲשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם׃
23 כִּי אָנֹכִי מִן־הָאָדוֹן קִבַּלְתִּי כַּאֲשֶׁר גַּם־מָסַרְתִּי לָכֶם כִּי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה אֲשֶׁר־הִסְגִּירוּ אֹתוֹ לָקַח לָחֶם׃
24 וַיְבָרֵךְ וַיִּבְצַע וַיֹּאמַר קְחוּ אִכְלוּ זֶה הוּא בְשָׂרִי הַנִּבְצָע בַּעַדְכֶם זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרֹנִי׃
25 וּכְמוֹ־כֵן אַחֲרֵי אָכְלָם לָקַח אֶת־הַכּוֹס וַיֹּאמַר הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי זֹאת עֲשׂוּ בְּכָל־עֵת אֲשֶׁר תִּשְׁתּוּ לְזִכְרֹנִי׃
26 כִּי בְכָל־עֵת אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ אֶת־הַלֶּחֶם הַזֶּה וְשָׁתוֹ אֶת־הַכּוֹס הַזֹּאת תַּשְׁמִיעוּ מוֹת אֲדֹנֵינוּ עַד כִּי יָבוֹא׃
27 עַל־כֵּן מִי אֲשֶׁר יֹאכַל מִלֶּחֶם הָאָדוֹן אוֹ־יִשְׁתֶּה מִכּוֹסוֹ וְלִבּוֹ לֹא נָכוֹן עִמּוֹ מָעַל מַעַל בִּבְשַׂר אֲדֹנֵינוּ וּבְדָמוֹ׃
28 אֲבָל יִבְחַן אָדָם אֶת־נַפְשׁוֹ וְאָז מִן־הַלֶּחֶם יֹאכַל וּמִן־הַכּוֹס יִשְׁתֶּה׃
29 כִּי הָאֹכֵל וְהַשֹּׁתֶה שֶׁלֹא כָרָאוּי אֹכֵל וְשֹׁתֶה לְאַשְׁמָתוֹ כִּי אֶת־בְּשַׁר הָאָדוֹן לֹא הִבְדִּיל לוֹ כַּמִּשְׁפָּט׃
30 עַל־כֵּן רַבִּים נְכֵאִים וְחֹלִים בָּכֶם וְרַבִּים יְשֵׁנֵי עָפָר׃
31 אָכֵן אִם־נִבְחַן אֶת־נַפְשֵׁנוּ לֹא נִשָּׁפֵט׃
32 וְאַף אִם־נִשָּׁפֵט יַסֹּר יְיַסְּרֵנוּ יְהוָֹה לְמַעַן לֹא נֶאְשַׁם עִם־הָעוֹלָם׃
33 לָכֵן אַחַי כַּאֲשֶׁר תִּתְאַסְּפוּ יַחְדָּו לֶאֱכֹל הוֹחִילוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ׃
34 וּמִי אֲשֶׁר יִרְעַב יֹאכַל בְּבֵיתוֹ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם אָוֶן וַעֲצָרָה וְיֶתֶר הַדְּבָרִים אֶעֶרְכָה לִפְנֵיכֶם בְּבֹאִי׃
1Coríntios 11 Hebraico

1Coríntios 11 Grego Koinê

1 Μιμηταί μου γίνεσθε, καθὼς κἀγὼ Χριστοῦ.
2 ᾿Επαινῶ δὲ ὑμᾶς, ἀδελφοί, ὅτι πάντα μου μέμνησθε, καὶ καθὼς παρέδωκα ὑμῖν τὰς παραδόσεις κατέχετε.
3 θέλω δὲ ὑμᾶς εἰδέναι ὅτι παντὸς ἀνδρὸς ἡ κεφαλὴ ὁ Χριστός ἐστι, κεφαλὴ δὲ γυναικὸς ὁ ἀνήρ, κεφαλὴ δὲ Χριστοῦ ὁ Θεός.
4 πᾶς ἀνὴρ προσευχόμενος ἢ προφητεύων κατὰ κεφαλῆς ἔχων καταισχύνει τὴν κεφαλὴν αὐτοῦ.
5 πᾶσα δὲ γυνὴ προσευχομένη ἢ προφητεύουσα ἀκατακαλύπτῳ τῇ κεφαλῇ καταισχύνει τὴν κεφαλὴν αὐτῆς· ἓν γάρ ἐστι καὶ τὸ αὐτὸ τῇ ἐξυρημένῃ.
6 εἰ γὰρ οὐ κατακαλύπτεται γυνή, καὶ κειράσθω· εἰ δὲ αἰσχρὸν γυναικὶ τὸ κείρασθαι ἢ ξυρᾶσθαι, κατακαλυπτέσθω.
7 ἀνὴρ μὲν γὰρ οὐκ ὀφείλει κατακαλύπτεσθαι τὴν κεφαλήν, εἰκὼν καὶ δόξα Θεοῦ ὑπάρχων· ἡ γυνὴ δὲ δόξα ἀνδρός ἐστιν.
8 οὐ γάρ ἐστιν ἀνὴρ ἐκ γυναικός, ἀλλὰ γυνὴ ἐξ ἀνδρός·
9 καὶ γὰρ οὐκ ἐκτίσθη ἀνὴρ διὰ τὴν γυναῖκα, ἀλλὰ γυνὴ διὰ τὸν ἄνδρα.
10 διὰ τοῦτο ὀφείλει ἡ γυνὴ ἐξουσίαν ἔχειν ἐπὶ τῆς κεφαλῆς διὰ τοὺς ἀγγέλους.
11 πλὴν οὔτε ἀνὴρ χωρὶς γυναικὸς οὔτε γυνὴ χωρὶς ἀνδρὸς ἐν Κυρίῳ·
12 ὥσπερ γὰρ ἡ γυνὴ ἐκ τοῦ ἀνδρός, οὕτω καὶ ὁ ἀνὴρ διὰ τῆς γυναικός, τὰ δὲ πάντα ἐκ τοῦ Θεοῦ.
13 ἐν ὑμῖν αὐτοῖς κρίνατε· πρέπον ἐστὶ γυναῖκα ἀκατακάλυπτον τῷ Θεῷ προσεύχεσθαι;
14 ἢ οὐδὲ αὐτὴ ἡ φύσις διδάσκει ὑμᾶς ὅτι ἀνὴρ μὲν ἐὰν κομᾷ, ἀτιμία αὐτῷ ἐστι,
15 γυνὴ δὲ ἐὰν κομᾷ, δόξα αὐτῇ ἐστιν; ὅτι ἡ κόμη ἀντὶ περιβολαίου δέδοται αὐτῇ.
16 Εἰ δέ τις δοκεῖ φιλόνεικος εἶναι, ἡμεῖς τοιαύτην συνήθειαν οὐκ ἔχομεν, οὐδὲ αἱ ἐκκλησίαι τοῦ Θεοῦ.
17 Τοῦτο δὲ παραγγέλλων οὐκ ἐπαινῶ ὅτι οὐκ εἰς τὸ κρεῖττον ἀλλ᾿ εἰς τὸ ἧττον συνέρχεσθε.
18 πρῶτον μὲν γὰρ συνερχομένων ὑμῶν ἐν ἐκκλησίᾳ ἀκούω σχίσματα ἐν ὑμῖν ὑπάρχειν, καὶ μέρος τι πιστεύω.
19 δεῖ γὰρ καὶ αἱρέσεις ἐν ὑμῖν εἶναι, ἵνα οἱ δόκιμοι φανεροὶ γένωνται ἐν ὑμῖν.
20 συνερχομένων οὖν ὑμῶν ἐπὶ τὸ αὐτὸ οὐκ ἔστι Κυριακὸν δεῖπνον φαγεῖν·
21 ἕκαστος γὰρ τὸ ἴδιον δεῖπνον προλαμβάνει ἐν τῷ φαγεῖν, καὶ ὃς μὲν πεινᾷ, ὃς δὲ μεθύει.
22 μὴ γὰρ οἰκίας οὐκ ἔχετε εἰς τὸ ἐσθίειν καὶ πίνειν; ἢ τῆς ἐκκλησίας τοῦ Θεοῦ καταφρονεῖτε, καὶ καταισχύνετε τοὺς μὴ ἔχοντας; τί ὑμῖν εἴπω; ἐπαινέσω ὑμᾶς ἐν τούτῳ; οὐκ ἐπαινῶ.
23 ἐγὼ γὰρ παρέλαβον ἀπὸ τοῦ Κυρίου, ὃ καὶ παρέδωκα ὑμῖν, ὅτι ὁ Κύριος ᾿Ιησοῦς ἐν τῇ νυκτὶ ᾗ παρεδίδετο ἔλαβεν ἄρτον
24 καὶ εὐχαριστήσας ἔκλασε καὶ εἶπε· λάβετε φάγετε· τοῦτό μού ἐστι τὸ σῶμα τὸ ὑπὲρ ὑμῶν κλώμενον· τοῦτο ποιεῖτε εἰς τὴν ἐμὴν ἀνάμνησιν.
25 ὡσαύτως καὶ τὸ ποτήριον μετὰ τὸ δειπνῆσαι λέγων· τοῦτο τὸ ποτήριον ἡ καινὴ διαθήκη ἐστὶν ἐν τῷ ἐμῷ αἵματι· τοῦτο ποιεῖτε, ὁσάκις ἐὰν πίνητε, εἰς τὴν ἐμὴν ἀνάμνησιν.
26 ὁσάκις γὰρ ἐὰν ἐσθίητε τὸν ἄρτον τοῦτον καὶ τὸ ποτήριον τοῦτο πίνητε, τὸν θάνατον τοῦ Κυρίου καταγγέλλετε, ἄχρις οὗ ἂν ἔλθῃ.
27 ῞Ωστε ὃς ἂν ἐσθίῃ τὸν ἄρτον τοῦτον ἢ πίνῃ τὸ ποτήριον τοῦ Κυρίου ἀναξίως, ἔνοχος ἔσται τοῦ σώματος καὶ αἵματος τοῦ Κυρίου.
28 δοκιμαζέτω δὲ ἄνθρωπος ἑαυτόν, καὶ οὕτως ἐκ τοῦ ἄρτου ἐσθιέτω καὶ ἐκ τοῦ ποτηρίου πινέτω·
29 ὁ γὰρ ἐσθίων καὶ πίνων ἀναξίως κρίμα ἑαυτῷ ἐσθίει καὶ πίνει, μὴ διακρίνων τὸ σῶμα τοῦ Κυρίου.
30 διὰ τοῦτο ἐν ὑμῖν πολλοὶ ἀσθενεῖς καὶ ἄρρωστοι καὶ κοιμῶνται ἱκανοί.
31 εἰ γὰρ ἑαυτοὺς διεκρίνομεν, οὐκ ἂν ἐκρινόμεθα·
32 κρινόμενοι δὲ ὑπὸ τοῦ Κυρίου παιδευόμεθα, ἵνα μὴ σὺν τῷ κόσμῳ κατακριθῶμεν.
33 ῞Ωστε, ἀδελφοί μου, συνερχόμενοι εἰς τὸ φαγεῖν ἀλλήλους ἐκδέχεσθε·
34 εἴ δέ τις πεινᾷ, ἐν οἴκῳ ἐσθιέτω, ἵνα μὴ εἰς κρίμα συνέρχησθε. Τὰ δὲ λοιπὰ ὡς ἂν ἔλθω διατάξομαι.

1Coríntios 11 Hebraico – Grego

1 Coríntios 11 ARC

As mulheres na igreja

1 – Sede meus imitadores, como também eu, de Cristo.
2 – E louvo-vos, irmãos, porque em tudo vos lembrais de mim e retendes os preceitos como vo-los entreguei.
3 – Mas quero que saibais que Cristo é a cabeça de todo varão, e o varão, a cabeça da mulher; e Deus, a cabeça de Cristo.
4 – Todo homem que ora ou profetiza, tendo a cabeça coberta, desonra a sua própria cabeça.
5 – Mas toda mulher que ora ou profetiza com a cabeça descoberta desonra a sua própria cabeça, porque é como se estivesse rapada.
6 – Portanto, se a mulher não se cobre com véu, tosquie-se também. Mas, se para a mulher é coisa indecente tosquiar-se ou rapar-se, que ponha o véu.
7 – O varão, pois, não deve cobrir a cabeça, porque é a imagem e glória de Deus, mas a mulher é a glória do varão.
8 – Porque o varão não provém da mulher, mas a mulher, do varão.
9 – Porque também o varão não foi criado por causa da mulher, mas a mulher, por causa do varão.
10 – Portanto, a mulher deve ter sobre a cabeça sinal de poderio, por causa dos anjos.
11 – Todavia, nem o varão é sem a mulher, nem a mulher, sem o varão, no Senhor.
12 – Porque, como a mulher provém do varão, assim também o varão provém da mulher, mas tudo vem de Deus.
13 – Julgai entre vós mesmos: é decente que a mulher ore a Deus descoberta?
14 – Ou não vos ensina a mesma natureza que é desonra para o varão ter cabelo crescido?
15 – Mas ter a mulher cabelo crescido lhe é honroso, porque o cabelo lhe foi dado em lugar de véu.
16 – Mas, se alguém quiser ser contencioso, nós não temos tal costume, nem as igrejas de Deus.

A Ceia do Senhor – Compare com 1Coríntios 11 Hebraico – Grego

17 – Nisto, porém, que vou dizer-vos, não vos louvo, porquanto vos ajuntais, não para melhor, senão para pior.
18 – Porque, antes de tudo, ouço que, quando vos ajuntais na igreja, há entre vós dissensões; e em parte o creio.
19 – E até importa que haja entre vós heresias, para que os que são sinceros se manifestem entre vós.
20 – De sorte que, quando vos ajuntais num lugar, não é para comer a Ceia do Senhor.
21 – Porque, comendo, cada um toma antecipadamente a sua própria ceia; e assim um tem fome, e outro embriaga-se.
22 – Não tendes, porventura, casas para comer e para beber? Ou desprezais a igreja de Deus e envergonhais os que nada têm? Que vos direi? Louvar-vos-ei? Nisso não vos louvo.
23 – Porque eu recebi do Senhor o que também vos ensinei: que o Senhor Jesus, na noite em que foi traído, tomou o pão;
24 – e, tendo dado graças, o partiu e disse: Tomai, comei; isto é o meu corpo que é partido por vós; fazei isto em memória de mim.
25 – Semelhantemente também, depois de cear, tomou o cálice, dizendo: Este cálice é o Novo Testamento no meu sangue; fazei isto, todas as vezes que beberdes, em memória de mim.
26 – Porque, todas as vezes que comerdes este pão e beberdes este cálice, anunciais a morte do Senhor, até que venha.
27 – Portanto, qualquer que comer este pão ou beber o cálice do Senhor, indignamente, será culpado do corpo e do sangue do Senhor.
28 – Examine-se, pois, o homem a si mesmo, e assim coma deste pão, e beba deste cálice.
29 – Porque o que come e bebe indignamente come e bebe para sua própria condenação, não discernindo o corpo do Senhor.
30 – Por causa disso, há entre vós muitos fracos e doentes e muitos que dormem.
31 – Porque, se nós nos julgássemos a nós mesmos, não seríamos julgados.
32 – Mas, quando somos julgados, somos repreendidos pelo Senhor, para não sermos condenados com o mundo.
33 – Portanto, meus irmãos, quando vos ajuntais para comer, esperai uns pelos outros.
34 – Mas, se algum tiver fome, coma em casa, para que vos não ajunteis para condenação. Quanto às demais coisas, ordená-las-ei quando for ter convosco.
1Coríntios 11 Hebraico – Grego