Marcos 4 Hebraico – Grego Koinê – ARC

Marcos 4 Hebraico

1 וַיָּשָׁב וַיָּחֶל לְלַמֵּד עוֹד הַפַּעַם עַל־שְׂפַת הַיָּם וַהֲמוֹן עַם־רָב נִקְהֲלוּ אֵלָיו עַד אֲשֶׁר־יָרַד וַיֵּשֶׁב בָּאֳנִיָּה בְּתוֹךְ הַיָּם וְכָל־הָעָם עֹמְדִים עַל־הַחוֹף בַּיַּבָּשָׁה׃
2 וַיְאַלְּפֵם דְּבָרִים רַבִּים בִּמְשָׁלָיו וַיַּטֵּף אֲלֵיהֶם לִקְחוֹ׃
3 הַאֲזִינוּ לְאִמְרֵי־פִי הִנֵּה הַזֹּרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ׃
4 וַיְהִי בְּזָרְעוֹ וַיְפַזֵּר מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיָּבֹא עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיֹאכְלֶנּוּ׃
5 וְיֵשׁ מִן־הַזֶּרַע אֲשֶׁר נָפַל עַל־אַדְמַת סֶלַע וְלֹא הָיָה שָׁם דֵּי עָפָר וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ מִבְּלִי אֲשֶׁר הָיָה לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה׃
6 וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּצָּרֵב וַיִּיבָשׁ כִּי לֹא הָיָה־לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה׃
7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל אֶל־הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְבַלְּעֻהוּ וְלֹא עָשָׂה תְּבוּאָה׃
8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־חֶלְקָה טוֹבָה וַיּוֹצֵא פְּרִי תְבוּאָה הֹלֵךְ הָלוֹךְ וָרָב עַד אֲשֶׁר־עָשָׂה שְׁלֹשִׁים שְׁעָרִים וְשִׁשִּׁים שְׁעָרִים וּמֵאָה שְׁעָרִים׃
9 וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃
10 וַיְהִי בְּשִׁבְתּוֹ לְבַדּוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר דָּבְקוּ בוֹ עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיִּשְׁאָלֻהוּ עַל־דְּבַר מְשָׁלָיו׃
11 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֶם נִתַּן לָדַעַת רָזֵי מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאֵלֶּה אֲשֶׁר מִבַּחוּץ רַק מְשָׁלִים יִשְׁמְעוּ בַּכֹּל׃
12 לְמַעַן רָאוֹ יִרְאוּ וְלֹא יֵדְעוּ וְשָׁמוֹעַ יִשְׁמְעוּ וְלֹא יָבִינוּ פֶּן־יָשׁוּבוּ וְנִסְלַח לָהֶם׃
13 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אִם־הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא הֲבִינוֹתֶם אֵיךְ תָּבִינוּ שְׁאָר הַמְּשָׁלִים׃
14 הַזֹּרֵעַ הֲלֹא הוּא הַזֹּרֵעַ אֶת־דְּבַר הַמַּלְכוּת׃
15 וַאֲשֶׁר עַל־יַד הַדֶּרֶךְ הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ אֶת־הַזֶּרַע בְּשָׁמְעָם אֶת־אֲשֶׁר נֶאֱמַר לָהֶם אַךְ הַשָּׂטָן יָחִישׁ לָבוֹא וְנָשָׂא אֶת־הַזֶּרַע הַזָּרוּעַ בָּם׃
16 וְכֵן הַזֶּרַע הַזָּרוּעַ עַל־חֶלְקַת סֶלַע הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר יְמַהֲרוּ לִשְׁמֹעַ אֶת־דְּבַר הַמַּלְכוּת בְּשִׂמְחָה׃
17 אֶפֶס כִּי־אֵין לָהֶם שֹׁרֶשׁ בְּנַפְשָׁם וְרַק כִּמְעַט רֶגַע יַעֲמֹדוּ וְאַחֲרֵי־כֵן כִּי תִקְרֶה כָל־צָרָה וְרָדְפוּ אֹתָם עַל־דְּבַר אֱמוּנָתָם יִכָּשְׁלוּ כְּרָגַע׃ Marcos 4 Hebraico – Grego
18 וְהַזֶּרַע הַזָּרוּעַ אֶל־הַקֹּצִים הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ דְּבַר־הַמַּלְכוּת׃
19 וְדַאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִכְלֵי הָעשֶׁר וַחֲפָצִים אֲחֵרִים בָּאִים וּמְבַלְּעִים אֶת־הַדָּבָר וְלֹא יַעֲשֶׂה־צֶּמַח׃
20 וְהַזֶּרַע הַזָּרוּעַ בַּחֶלְקָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וְיִצְפְּנֻהוּ עַד אֲשֶׁר־יָנוּב תְּנוּבָה שְׁלֹשִׁים שְׁעָרִים וְשִׁשִּׁים שְׁעָרִים וּמֵאָה שְׁעָרִים׃
21 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲיוּבָא הַנֵּר לְשׂוּמוֹ תַּחַת הָאֵיפָה אוֹ תַּחַת הַמִּטָּה וְלֹא לְהַעֲלֹתוֹ אֶל־הַמְּנוֹרָה׃
22 כִּי אֵין־דָּבָר נֶעְלָם אֲשֶׁר לֹא־יִגָּלֶה וְאֵין נִסְתָּר אֲשֶׁר־לֹא יֵצֵא לָאוֹר׃
23 מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃
24 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׂימוּ לִבְּכֶם לַאֲשֶׁר אַתֶּם שֹׁמְעִים בַּמִּדָּה אֲשֶׁר אַתֶּם תָּמֹדּוּ בָּהּ יִמַּד לָכֶם גַּם־אַתֶּם וְעוֹד יֻתַּן לָכֶם נוֹסָפוֹת׃
25 כִּי מִי אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ יֻתַּן לוֹ עוֹד וּמִי אֲשֶׁר אֵין־לוֹ יֻקַּח מִמֶּנּוּ גַּם אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ׃
26 וַיֹּאמֶר עוֹד נִמְשָׁלָה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כָּאִישׁ הַשָּׁת זֶרַע בָּאָרֶץ׃
27 וְהָלַךְ־לוֹ לִישׁוֹן וְקָם לַיְלָה וָיוֹם וְהַזֶּרַע יִצְמַח וְיִגְדָּל אַךְ אֵיכָה נֶעֶשְׂתָה כָזֹאת הוּא לֹא יֵדָע׃
28 כִּי הָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ מֵאֵלֶיהָ אֶת־הַקָּנֶה רִאשֹׁנָה אַחֲרֵי־כֵן אֶת־הַשִּׁבֹּלֶת וַאַחֲרֵי־כֵן אֶת־הַחִטָּה בַּשִּׁבֹּלֶת הַמְּלֵאָה׃
29 וְאָז יָחִישׁ יָנִיף מַגָּל עַל־תְּבוּאַת הַקָּמָה כִּי בָשַׁל קָצִיר׃
30 וַיּוֹסֶף וַיֹּאמַר מַה־דְּמוּת לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים וּמַה־מָּשָׁל נְשַׁוֶּה־לָּהּ׃
31 דִּמְיוֹנָהּ לְגַרְגַּר חַרְדָּל אֲשֶׁר הוּשַׁת בָּאָרֶץ וְהוּא קָטֹן מִכָּל־זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃
32 וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִזְרַע יָצִיץ יִגְדַּל מִכָּל־יֶרֶק וַעֲנָפִים גְּדוֹלִים יוֹצִיא עַד־אֲשֶׁר עוֹף הַשָּׁמַיִם יְקַנְּנוּ בְצִלּוֹ׃
33 וּבְמְשָׁלִים רַבִּים כָּאֵלֶּה הִטִּיף אֲלֵיהֶם מִלָּתוֹ כְּפִי־אֲשֶׁר יָכְלוּ שְׂאֵת׃
34 וְלֹא דִבֶּר אֲלֵיהֶם דָּבָר בִּבְלִי מָשָׁל וּבְשִׁבְתּוֹ עִם־תַּלְמִידָיו לְבַדָּם בֵּאֵר לָהֶם אֶת־הַמְּשָׁלִים כֻּלָּם׃
35 בַּיּוֹם הַהוּא לְעֵת עֶרֶב אָמַר אֲלֵיהֶם נַעְבְּרָה־נָּא אֶל־עֵבֶר הַיָּם׃
36 וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם וַיַּעֲבִירוּ אֹתוֹ בָּאֳנִיָּה הַהִיא אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ מֵאָז וָאֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת סָבִיב לוֹ׃
37 וַתָּקָם סוּפָה וּסְעָרָה גְדוֹלָה בַּיָּם וְהַגַּלִּים שָׁטְפוּ אֶל־הָאֳנִיָּה עַד־לְמַלְּאוֹתָהּ מָיִם׃
38 וְהוּא נִרְדָּם בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה וְהַכְּסָתוֹת מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּעִירוּ אֹתוֹ לֵאמֹר רַבֵּנוּ הֲכִי לֹא תָחוּשׁ לָנוּ כִּי אֹבְדִים אֲנָחְנוּ׃
39 וַיֵּעוֹר וַיִּגְעַר בָּרוּחַ וַיֹּאמֶר אֶל־הַיָּם דֹּם וְהֵרָגַע וַיִּשְׁתֹּק הָרוּחַ וַתְּהִי דְּמָמָה גְדוֹלָה׃
40 אָז אָמַר אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ כֹּה תֶחֱרָדוּן הַעוֹד אֵין אֵמֻן בָּכֶם׃
41 וְהֵם יָרְאוּ יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר גַּם־הָרוּחַ וְהַיָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ׃
Marcos 4 Hebraico – Grego

Marcos 4 Grego Koinê

1  Καὶ πάλιν ἤρξατο διδάσκειν παρὰ τὴν θάλασσαν· καὶ συνήχθη πρὸς αὐτὸν ὄχλος πολύς, ὥστε αὐτὸν ἐμβάντα εἰς τὸ πλοῖον καθῆσθαι ἐν τῇ θαλάσσῃ· καὶ πᾶς ὁ ὄχλος πρὸς τὴν θάλασσαν ἐπὶ τῆς γῆς ἦσαν. 
2  καὶ ἐδίδασκεν αὐτοὺς ἐν παραβολαῖς πολλά, καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς ἐν τῇ διδαχῇ αὐτοῦ· 
3  ἀκούετε. ἰδοὺ ἐξῆλθεν ὁ σπείρων τοῦ σπεῖραι. 
4  καὶ ἐγένετο ἐν τῷ σπείρειν, ὃ μὲν ἔπεσε παρὰ τὴν ὁδόν, καὶ ἦλθε τὰ πετεινὰ καὶ κατέφαγεν αὐτό. 
5  καὶ ἄλλο ἔπεσεν ἐπὶ τὸ πετρῶδες, ὅπου οὐκ εἶχε γῆν πολλήν, καὶ εὐθέως ἐξανέτειλε διὰ τὸ μὴ ἔχειν βάθος γῆς, 
6  ἡλίου δὲ ἀνατείλαντος ἐκαυματίσθη, καὶ διὰ τὸ μὴ ἔχειν ῥίζαν ἐξηράνθη· 
7  καὶ ἄλλο ἔπεσεν εἰς τὰς ἀκάνθας, καὶ ἀνέβησαν αἱ ἄκανθαι καὶ συνέπνιξαν αὐτό, καὶ καρπὸν οὐκ ἔδωκε· 
8  καὶ ἄλλο ἔπεσεν εἰς τὴν γῆν τὴν καλήν καὶ ἐδίδου καρπὸν ἀναβαίνοντα καὶ αὐξάνοντα, καὶ ἔφερεν ἓν τριάκοντα καὶ ἓν ἑξήκοντα καὶ ἓν ἑκατόν. 
9  καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς· ὁ ἔχων ὦτα ἀκούειν ἀκουέτω. 
10  ῞Οτε δὲ ἐγένετο κατὰ μόνας, ἠρώτησαν αὐτὸν οἱ περὶ αὐτὸν σὺν τοῖς δώδεκα τὴν παραβολήν. 
11  καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς· ὑμῖν δέδοται γνῶναι τὸ μυστήριον τῆς βασιλείας τοῦ Θεοῦ. ἐκείνοις δὲ τοῖς ἔξω ἐν παραβολαῖς τὰ πάντα γίνεται, 
12  ἵνα βλέποντες βλέπωσι καὶ μὴ ἴδωσι, καὶ ἀκούοντες ἀκούωσι καὶ μὴ συνιῶσι, μήποτε ἐπιστρέψωσι καὶ ἀφεθῇ αὐτοῖς τὰ ἁμαρτήματα. 
13  Καὶ λέγει αὐτοῖς· οὐκ οἴδατε τὴν παραβολὴν ταύτην, καὶ πῶς πάσας τὰς παραβολὰς γνώσεσθε; 
14  ὁ σπείρων τὸν λόγον σπείρει. 
15  οὗτοι δέ εἰσιν οἱ παρὰ τὴν ὁδὸν ὅπου σπείρεται ὁ λόγος, καὶ ὅταν ἀκούσωσιν, εὐθὺς ἔρχεται ὁ Σατανᾶς καὶ αἴρει τὸν λόγον τὸν ἐσπαρμένον ἐν ταῖς καρδίαις αὐτῶν. 
16  καὶ οὗτοι ὁμοίως εἰσιν οἱ ἐπὶ τὰ πετρώδη σπειρόμενοι, οἳ ὅταν ἀκούσωσι τὸν λόγον, εὐθὺς μετὰ χαρᾶς λαμβάνουσιν αὐτόν, 
17  καὶ οὐκ ἔχουσι ῥίζαν ἐν ἑαυτοῖς, ἀλλὰ πρόσκαιροί εἰσιν. εἶτα γενομένης θλίψεως ἢ διωγμοῦ διὰ τὸν λόγον, εὐθὺς σκανδαλίζονται. 
18  καὶ οὗτοί εἰσιν οἱ εἰς τὰς ἀκάνθας σπειρόμενοι, οἱ τὸν λόγον ἀκούοντες, 
19  καὶ αἱ μέριμναι τοῦ αἰῶνος τούτου καὶ ἡ ἀπάτη τοῦ πλούτου καὶ αἱ περὶ τὰ λοιπὰ ἐπιθυμίαι εἰσπορευόμεναι συμπνίγουσι τὸν λόγον, καὶ ἄκαρπος γίνεται. 
20  καὶ οὗτοί εἰσιν οἱ ἐπὶ τὴν γῆν τὴν καλὴν σπαρέντες, οἵτινες ἀκούουσι τὸν λόγον καὶ παραδέχονται, καὶ καρποφοροῦσιν ἓν τριάκοντα καὶ ἓν ἑξήκοντα καὶ ἓν ἑκατόν. 
21  Καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς· μήτι ἔρχεται ὁ λύχνος ἵνα ὑπὸ τὸν μόδιον τεθῇ ἢ ὑπὸ τὴν κλίνην; οὐχ ἵνα ἐπὶ τὴν λυχνίαν ἐπιτεθῇ; 
22  οὐ γάρ ἐστι κρυπτὸν ὅ ἐὰν μὴ φανερωθῇ, οὐδὲ ἐγένετο ἀπόκρυφον ἀλλ᾿ ἵνα ἔλθῃ εἰς φανερόν. 
23  εἴ τις ἔχει ὦτα ἀκούειν, ἀκουέτω. 
24  Καὶ ἔλεγεν αὐτοῖς· βλέπετε τί ἀκούετε. ἐν ᾧ μέτρῳ μετρεῖτε, μετρηθήσεται ὑμῖν, καὶ προστεθήσεται ὑμῖν τοῖς ἀκούουσιν. 
25  ὃς γὰρ ἂν ἔχει, δοθήσεται αὐτῷ· καὶ ὃς οὐκ ἔχει, καὶ ὃ ἔχει ἀρθήσεται ἀπ᾿ αὐτοῦ. 
26  Καὶ ἔλεγεν· οὕτως ἐστὶν ἡ βασιλεία τοῦ Θεοῦ, ὡς ἐὰν ἄνθρωπος βάλῃ τὸν σπόρον ἐπὶ τῆς γῆς, 
27  καὶ καθεύδῃ καὶ ἐγείρηται νύκτα καὶ ἡμέραν, καὶ ὁ σπόρος βλαστάνῃ καὶ μηκύνηται ὡς οὐκ οἶδεν αὐτός. 
28  αὐτομάτη γὰρ ἡ γῆ καρποφορεῖ, πρῶτον χόρτον, εἶτα στάχυν, εἶτα πλήρη σῖτον ἐν τῷ στάχυϊ. 
29  ὅταν δὲ παραδῷ ὁ καρπός, εὐθέως ἀποστέλλει τὸ δρέπανον, ὅτι παρέστηκεν ὁ θερισμός. 
30  Καὶ ἔλεγε· πῶς ὁμοιώσωμεν τὴν βασιλείαν τοῦ Θεοῦ; ἢ ἐν τίνι παραβολῇ παραβάλωμεν αὐτὴν; 
31  ὡς κόκκῳ σινάπεως, ὃς ὅταν σπαρῇ ἐπὶ τῆς γῆς, μικρότερος πάντων τῶν σπερμάτων ἐστὶ τῶν ἐπὶ τῆς γῆς· 
32  καὶ ὅταν σπαρῇ, ἀναβαίνει καὶ γίνεται μεῖζον πάντων τῶν λαχάνων, καὶ ποιεῖ κλάδους μεγάλους, ὥστε δύνασθαι ὑπὸ τὴν σκιὰν αὐτοῦ τὰ πετεινὰ τοῦ οὐρανοῦ κατασκηνοῦν. 
33  Καὶ τοιαύταις παραβολαῖς πολλαῖς ἐλάλει αὐτοῖς τὸν λόγον, καθὼς ἠδύναντο ἀκούειν, 
34  χωρὶς δὲ παραβολῆς οὐκ ἐλάλει αὐτοῖς· κατ᾿ ἰδίαν δὲ τοῖς ἰδίοις μαθηταῖς αὐτοῦ ἐπέλυε πάντα. 
35  Καὶ λέγει αὐτοῖς ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ ὀψίας γενομένης· διέλθωμεν εἰς τὸ πέραν. 
36  καὶ ἀφέντες τὸν ὄχλον παραλαμβάνουσιν αὐτὸν ὡς ἦν ἐν τῷ πλοίῳ· καὶ ἄλλα δὲ πλοῖα ἦν μετ᾿ αὐτοῦ. 
37  καὶ γίνεται λαῖλαψ ἀνέμου μεγάλη, τὰ δὲ κύματα ἐπέβαλλεν εἰς τὸ πλοῖον, ὥστε αὐτὸ ἤδη γεμίζεσθαι. 
38  καὶ ἦν αὐτὸς ἐπὶ τῇ πρύμνῃ ἐπὶ τὸ προσκεφάλαιον καθεύδων· καὶ διεγείρουσιν αὐτὸν καὶ λέγουσιν αὐτῷ· διδάσκαλε, οὐ μέλει σοι ὅτι ἀπολλύμεθα; 
39  καὶ διεγερθεὶς ἐπετίμησε τῷ ἀνέμῳ καὶ εἶπε τῇ θαλάσσῃ· σιώπα, πεφίμωσο. καὶ ἐκόπασεν ὁ ἄνεμος, καὶ ἐγένετο γαλήνη μεγάλη. 
40  καὶ εἶπεν αὐτοῖς· τί δειλοί ἐστε οὕτω; πῶς οὐκ ἔχετε πίστιν; 
41  καὶ ἐφοβήθησαν φόβον μέγαν καὶ ἔλεγον πρὸς ἀλλήλους· τίς ἄρα οὗτός ἐστιν, ὅτι καὶ ὁ ἄνεμος καὶ ἡ θάλασσα ὑπακούουσιν αὐτῷ; 
Marcos 4 Hebraico – Grego

Marcos Capítulo 4 ARC

A Parábola do semeador

1 – E outra vez começou a ensinar junto ao mar, e ajuntou-se a ele grande multidão; de sorte que ele entrou e assentou-se num barco, sobre o mar; e toda a multidão estava em terra junto ao mar.
2 – E ensinava-lhes muitas coisas por parábolas e lhes dizia na sua doutrina:
3 – Ouvi: Eis que saiu o semeador a semear.
4 – E aconteceu que, semeando ele, uma parte da semente caiu junto ao caminho, e vieram as aves do céu e a comeram.
5 – E outra caiu sobre pedregais, onde não havia muita terra, e nasceu logo, porque não tinha terra profunda.
6 – Mas, saindo o sol, queimou-se e, porque não tinha raiz, secou-se.
7 – E outra caiu entre espinhos, e, crescendo os espinhos, a sufocaram, e não deu fruto.
8 – E outra caiu em boa terra e deu fruto, que vingou e cresceu; e um produziu trinta, outro, sessenta, e outro, cem.
9 – E disse-lhes: Quem tem ouvidos para ouvir, que ouça.
10 – E, quando se achou só, os que estavam junto dele com os doze interrogaram-no acerca da parábola.
11 – E ele disse-lhes: A vós vos é dado saber os mistérios do Reino de Deus, mas aos que estão de fora todas essas coisas se dizem por parábolas,
12 – para que, vendo, vejam e não percebam; e, ouvindo, ouçam e não entendam, para que se não convertam, e lhes sejam perdoados os pecados.
13 – E disse-lhes: Não percebeis esta parábola? Como, pois, entendereis todas as parábolas?
14 – O que semeia, semeia a palavra;
15 – e os que estão junto ao caminho são aqueles em quem a palavra é semeada; mas, tendo eles a ouvido, vem logo Satanás e tira a palavra que foi semeada no coração deles.
16 – E da mesma sorte os que recebem a semente sobre pedregais, que, ouvindo a palavra, logo com prazer a recebem;
17 – mas não têm raiz em si mesmos; antes, são temporãos; depois, sobrevindo tribulação ou perseguição por causa da palavra, logo se escandalizam.
18 – E os outros são os que recebem a semente entre espinhos, os quais ouvem a palavra;
19 – mas os cuidados deste mundo, e os enganos das riquezas, e as ambições de outras coisas, entrando, sufocam a palavra, e fica infrutífera.
20 – E os que recebem a semente em boa terra são os que ouvem a palavra, e a recebem, e dão fruto, um, a trinta, outro, a sessenta, e outro, a cem, por um.

A Parábola da candeia – Compare com Marcos 4 Hebraico – Grego
21 – E disse-lhes: Vem, porventura, a candeia para ser posta debaixo do cesto ou debaixo da cama? Não vem, antes, para se colocar no velador?
22 – Porque nada há encoberto que não haja de ser manifesto; e nada se faz para ficar oculto, mas para ser descoberto.
23 – Se alguém tem ouvidos para ouvir, que ouça.
24 – E disse-lhes: Atendei ao que ides ouvir. Com a medida com que medirdes vos medirão a vós, e ser-vos-á ainda acrescentada.
25 – Porque ao que tem, ser-lhe-á dado; e, ao que não tem, até o que tem lhe será tirado.
A Parábola da semente
26 – E dizia: O Reino de Deus é assim como se um homem lançasse semente à terra,
27 – e dormisse, e se levantasse de noite ou de dia, e a semente brotasse e crescesse, não sabendo ele como.
28 – Porque a terra por si mesma frutifica; primeiro, a erva, depois, a espiga, e, por último, o grão cheio na espiga.
29 – E, quando já o fruto se mostra, mete-lhe logo afoice, porque está chegada a ceifa.

A Parábola do grão de mostarda – Compare com Marcos 4 Hebraico – Grego
30 – E dizia: A que assemelharemos o Reino de Deus? Ou com que parábola o representaremos?
31 – É como um grão de mostarda, que, quando se semeia na terra, é a menor de todas as sementes que há na terra;
32 – mas, tendo sido semeado, cresce, e faz-se a maior de todas as hortaliças, e cria grandes ramos, de tal maneira que as aves do céu podem aninhar-se debaixo da sua sombra.
33 – E com muitas parábolas tais lhes dirigia a palavra, segundo o que podiam compreender.
34 – E sem parábolas nunca lhes falava, porém, tudo declarava em particular aos seus discípulos.

Jesus acalma a tempestade – Compare com Marcos 4 Hebraico – Grego

35 – E, naquele dia, sendo já tarde, disse-lhes: Passemos para a outra margem.
36 – E eles, deixando a multidão, o levaram consigo, assim como estava, no barco; e havia também com ele outros barquinhos.
37 – E levantou-se grande temporal de vento, e subiam as ondas por cima do barco, de maneira que já se enchia de água.
38 – E ele estava na popa dormindo sobre uma almofada; e despertaram-no, dizendo-lhe: Mestre, não te importa que pereçamos?
39 – E ele, despertando, repreendeu o vento e disse ao mar: Cala-te, aquieta-te. E o vento se aquietou, e houve grande bonança.
40 – E disse-lhes: Por que sois tão tímidos? Ainda não tendes fé?
41 – E sentiram um grande temor e diziam uns aos outros: Mas quem é este que até o vento e o mar lhe obedecem?

Todos os Capítulos de Marcos

Views: 10