Atos 27 Hebraico – Grego e ARC, tudo na mesma página

Atos 27 Hebraico

1 וַיְהִי כִּי־נָכוֹן הַדָּבָר לְהַעֲבִירֵנוּ אִיטַלְיָא וַיִּמָּסֵר פּוֹלוֹס עִם־מִסְפַּר אַסִּירִים אֲחֵרִים עַל־יַד שַׂר־הַמֵּאָה מִצְּבָא אֲגוּסְטוֹס וּשְׁמוֹ יוּלִיּוֹס׃
2 וַנֵּרֶד בָּאֳנִיָּה אַדְרָמִטִּית אֲשֶׁר נְשָׁאתְנוּ עַל־פְּנֵי עָרֵי הַיָּם בְּאַסְיָא וַנַּעֲבֹר וְאִתָּנוּ בְּחֶבְרָתֵנוּ אֲרִסְטַרְכוֹס הַמַּקְדּוֹנִי מִתַּסְלוֹנִיקִי׃
3 וּמִמָּחֳרָת בָּאנוּ אֶל־צִידוֹן וְיוּלִיּוֹס הִתְחַסֵּד עִם־פּוֹלוֹס וַיִּתְּנֵהוּ לָלֶכֶת אֶל־אֹהֲבָיו לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ עַל־יָדָם׃
4 וַנַּעֲבֹר מִזֶּה וַנָּסָב מִנֶּגֶד לָאִי קַפְרוֹס יַעַן הָלַךְ הָרוּחַ אֶל־עֵבֶר פָּנֵינוּ׃
5 אַחַר־כֵּן עָבַרְנוּ בַיָּם מִמּוּל קִילִיקְיָא וּפַמְפּוּלְיָא וַנָּבֹא אֶל־מוּרָא אֲשֶׁר בְּלוּקְיָא׃
6 וְשָׁם מָצָא שַׂר־הַמֵּאָה אֳנִיָּה אֲלֶכְסַנְדְּרִית מֻעֶדֶת לְאִיטַלְיָא וַיִּקָּחֵנוּ וַיְבִיאֵנוּ אֵלֶיהָ׃
7 רַק אֳנִיָּתֵנוּ הִתְנַהֲלָה לְאִטָּהּ יָמִים רַבִּים וּבִיגִיעָה הִגַּעְנוּ עַד־לִפְנֵי קְנִידוֹס וְהָרוּחַ לֹא נְתָנָנוּ לְקָרְבָה אֶל־הַחוֹף וַנַּעֲבֹר אֵצֶל קְרֵיטִי מִמּוּל סַלְמוֹנִי׃
8 וְכֹה הָיִינוּ עֲמֵלִים לֶאֱחֹז דַּרְכֵּנוּ עַל־פְּנֵי הַחוֹף לְאָרְכּוֹ עַד־בֹּאֵנוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ יְפֵה־מְבוֹא־יָם וּקְרוֹבָה לוֹ הָעִיר לָסִּיָּא׃
9 וַיִּרְבּוּ בֵּין כֹּה וָכֹה הַיָּמִים וְיוֹרְדֵי הַיָּם לֹא יַעַבְרוּ עוֹד לָבֶטַח כִּי גַם־הַצוֹם כְּבָר עָבָר וַיַּזְהִירֵם פּוֹלוֹס׃
10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם אֲנָשִׁים הִנֵּה אֲנִי רֹאֶה כִּי עַל־דַּרְכֵּנוּ הַזֶּה רָעָה נִשְׁקֶפֶת לְסַבֵּב נֶזֶק גָּדוֹל וְלֹא רַק לָאֳנִיָּה וּלְמַשָּׂאָהּ יֵשׁ דְּאָגָה כִּי אִם־גַּם לְנַפְשֹׁתֵינוּ׃
11 וְשַׂר הַמֵּאָה שָׁמַע אֶל־רַב הַחֹבֵל וְאֶל־בַּעַל הָאֳנִיָּה וְאֶל־דִּבְרֵי פוֹלוֹס לֹא־שָׁמַע׃
12 וּבִהְיוֹת מְבוֹא הַיָּם לֹא טוֹב לַחֲרָף־בּוֹ עַל־כֵּן יָעֲצוּ רֻבֵּי הָאֲנָשִׁים לַחֲלֹף מִזֶּה בְּחָשְׁבָם אוּלַי עוֹד יוּכְלוּ לְהַגִּיעַ עַד־לְפֵינִיכַס לַחֲרָף־שָׁם וְהוּא מְבוֹא הַיָּם בִּקְרֵיטִי בְּקֶרֶן מַעֲרָב הַנּוֹטֶה גַּם־לְצָפוֹן וְגַם־לְדָרוֹם׃
13 וְיַעַן כִּי־נָשַׁב רוּחַ מִדָּרוֹם רַק לְאָט עַל־כֵּן קִוּוּ לְהַגִּיעַ עַד־מְחוֹז חֶפְצָם וַיַּעֲלוּ אֶת־הָעוֹגִינִים וַיַּעַבְרוּ מִקָּרוֹב לִשְׂפַת קְרֵיטִי׃
14 וַיְהִי מַהֵר אַחֲרֵי־כֵן וַיִּסְעַר סַעַר גָּדוֹל אֶל־מוּל הָאִי וְשֵׁם הַסַּעַר הַהוּא נִקְרָא אַוְרִיקְלִידוֹן׃
15 וְהָאֳנִיָּה סֹעֲרָה וַתֻּדָּח וּמֵאֲשֶׁר לֹא עָצְרָה כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַסַּעַר עַל־כֵּן אָסַפְנוּ אֶת־יָדֵינוּ מֵעָבְדָהּ לְמַעַן תֵּלֵךְ אֶל־אֲשֶׁר יַתְעֶנָּה הַסָּעַר׃
16 כֹּה עָבְרָה דְחוּפָה בִמְרוּצָתָהּ לְצֵלַע אִי־קָטֹן הַנִּקְרָא קְלַאוּדָה וּבְדֵי־עָמָל הֶחֱזַקְנוּ בַסְּפִינָה׃
17 אֹתָהּ מָשְׁכוּ אֲלֵיהֶם וַיְכוֹנְנוּ תַחְבֻּלוֹת לְעֶזְרָה וַיְחַבְּשׁוּ אֶת־הָאֳנִיָּה בַּעֲבֹתִים וּמִיִּרְאָתָם פֶּן־תּוּטַל עַל־רֻכְסֵי הַחוֹל הוֹרִידוּ אֶת־הַמִּפְרָשִׂים וַנַּעֲבֹר הָלְאָה׃
18 וְכַאֲשֶׁר טֻלְטַלְנוּ בַסַּעַר אָנֶה וָאָנֶה טַלְטֵלָה נוֹרָאָה מְאֹד הֵחֵלוּ מִמָּחֳרָת לְהָקֵל עַל־הָאֳנִיָּה וַיַּטִּילוּ אֶת־כָּל־הַמַּשָּׂא אֶל־הַיָּם׃
19 וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הֵטִילוּ בִידֵיהֶם גַּם אֶת־כָּל־כְּלֵי הָאֳנִיָּה׃
20 וְיָמִים מִסְפָּר אֲשֶׁר אֵין שֶׁמֶשׁ בַּיּוֹם וְיָרֵחַ וְכוֹכָבִים בַּלַּיְלָה וְהַסַּעַר הוֹלֵךְ וְזֹעֵף אָז אָבְדָה גַּם־שְׁאֵרִית תִּקְוָתֵנוּ לְהִנָּצֵל׃
21 וּבַאֲשֶׁר מָנְעוּ כֻלָּם אֹכֶל מִפִּיהֶם וַיַּעֲמֹד פּוֹלוֹס בְּתוֹכָם וַיֹּאמַר אַתֶּם אֲנָשִׁים טוֹב הֱיִיתֶם עֹשִׂים אִם־לַעֲצָתִי שְׁמַעְתֶּם לִבְלִי־עֲזֹב אֶת־קְרֵיטִי כִּי אָז לֹא הִשִּׂיגָנוּ הַנֶּזֶק הַזֶּה׃
22 וְעַתָּה אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ־פִי לֹא תִתְמוֹגְגוּ וְלֹא תִמַּסּוּ כִּי גַם־נֶפֶשׁ אַחַת מִכֶּם כֻּלְּכֶם לֹא־תֹאבַד זוּלָתִי רַק הָאֳנִיָּה לְבַדָּהּ׃
23 כִּי־בַלַּיְלָה הַזֶּה נִרְאָה אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־לוֹ אֲנִי וְאֹתוֹ אֶעֱבֹד׃
24 וַיֹּאמַר אַל־תִּירָא פּוֹלוֹס כִּי לִפְנֵי הַקֵּיסַר תִּתְיַצֵּב וְהָאֱלֹהִים נָתַן־לְךָ מַתָּנָה נַפְשׁוֹת כָּל־הָעֹבְרִים עִמָּךְ׃
25 לָכֵן הִתְחַזְּקוּ־נָא אַתֶּם אֲנָשִׁים וַאֲנִי בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי כִּי כַאֲשֶׁר הֻגַּד לִי כֵּן גַּם־יֶהִי׃
26 וְאוּלָם אֶל־אַחַד הָאִיִּים נִדָּחֶה׃
27 וּבְלֵיל הָאַרְבָּעָה עָשָׂר מֵאָז הָשְׁלַכְנוּ כֹה וָכֹה בְּיַם אַדְרִיָּה בַּחֲצִי הַלָּיְלָה וְלֵב הַמַּלָּחִים אָמַר לָהֶם כִּי־הָאֳנִיָּה קָרְבָה לְיַבֶּשֶׁת אָרֶץ׃
28 וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָעֹפֶרֶת וַיַּעֲלוּ וַיִּמְצְאוּ מִדַּת הָעֹמֶק עֶשְׂרִים קוֹמָה וַיִּרְחֲקוּ מְעַט וַיִּשְׁנוּ עוֹד וַיִּמְצְאוּ רַק קוֹמוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה׃
29 אַךְ הֵם יָרְאוּ פֶּן־יִפְגְּעוּ בְצוּרֵי מִכְשׁוֹל וַיַּשְׁלִיכוּ מֵאֲחֹרֵי הָאֳנִיָּה אַרְבָּעָה עוֹגִינִים וַיּוֹחִילוּ לְאוֹר הַבֹּקֶר׃ Atos 27 Hebraico – Grego
30 וְהַמַּלָּחִים יָזְמוּ לִבְרֹחַ מֵעַל הָאֳנִיָּה וַיִּגְּשׁוּ לְהַתִּיר אֶת־הָעֲבָרָה וּלְהוֹרִידָהּ בְּהַעֲרִימָם לֵאמֹר כִּי גַּם־מֵרֹאשׁ הָאֳנִיָּה יוֹרִידוּ אֶת־הָעוֹגִינִים׃
31 אֲבָל פּוֹלוֹס אָמַר אֶל־שַׂר הַמֵּאָה וְאֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא אִם־אֵלֶּה לֹא יִוָּתְרוּ בָאֳנִיָּה לֹא תוּכְלוּ לְהִנָּצֵל׃
32 אָז כָּרְתוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶת־מֵיתְרֵי הָעֲבָרָה וְהִיא נָפְלָה אֶל־הַיָּם׃
33 וּבְטֶרֶם אוֹר הַבֹּקֶר הִפְצִיר בָּם פּוֹלוֹס לִבְרוֹת לֶחֶם אָמֹר לָהֶם זֶה הַיּוֹם הָאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲשֶׁר אַתֶּם נַעֲנִים מִבִּלְתִּי אֲכֹל אוֹ טְעֹם מְאוּמָה׃
34 עַל־כֵּן אֲנִי מַפְצִיר בָּכֶם לִסְעַד לִבְּכֶם וּבָזֹאת תִּנָּצֵלוּ כִּי לֹא־יִפֹּל מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם כֻּלְּכֶם אַף־אֶחָד אָרְצָה׃
35 וְאַחֲרֵי דַבְּרוֹ כָזֹאת לָקַח לֶחֶם וַיּוֹדֶה עָלָיו לֵאלֹהִים לִפְנֵי כֻלָּם וַיִּפְרֹס וַיָּחֶל לֶאֱכֹל׃
36 וַתְּחִי רוּחַ כֻּלָם וַיִּקְחוּ לֶחֶם גַּם־הֵם וַיֹּאכֵלוּ׃
37 וְכָל־מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה מָאתַיִם וְשִׁבְעִים נֶפֶשׁ וְשֵׁשׁ נְפָשׁוֹת׃
38 וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלָם לְמַלֵּא נַפְשָׁם הֵקֵלּוּ עוֹד מֵעַל הָאֳנִיָּה וַיַּשְׁלִיכוּ גַם־אֶת־הַצֵּדָה אֶל־הַיָּם׃
39 הַבֹּקֶר הָיָה וְהֵם לֹא־הִכִּירוּ אֶת־הָאָרֶץ כִּי אִם־רָאוּ לְשׁוֹן־יָם וְחוֹף רְחַב יָדָיִם וַיִּוָּעֲצוּ לְהָבִיא שָׁם אֶת־הָאֳנִיָּה אִם־יוּכָלוּ׃
40 וַיְקַצְּצוּ אֶת־הָעוֹגִינִים לְעָזְבָם בַּיָּם גַּם־הִתִּירוּ אֶת־הַמְּשׁוֹטִים מִמַּאֲסָרָם וַיִּפְרְשׂוּ אֶת־הַמִּפְרָשׂ לִפְנֵי הָרוּחַ לְהָרִיץ אֶת־הָאֳנִיָּה אֶל־הַחוֹף׃
41 וְהָאֳנִיָּה נֶהְדְּפָה עַל־מָקוֹם לֹא־עָמוֹק תַּחְתֶּיהָ וַיִּדְבַּק רֹאשָׁהּ בַּקַּרְקַע מִבְּלִי לָמוּשׁ וְגַלֵּי הַיָּם הֵנִיעוּ בְחֵילָם אֶת־אֲחוֹרֶיהָ וַתִּשָּׁבֵר לִשְׁבָרִים׃
42 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא לַהֲרֹג אֶת־הָאַסִּירִים פֶּן־יִשְׂחוּ בַמַּיִם וְיִמָּלֵטוּ׃
43 וְשַׂר הַמֵּאָה בְּחֶפְצוֹ לְהַצִּיל אֶת־פּוֹלוֹס לֹא נְתָנָם לְבַצַּע מְזִמָּתָם וְגַם־צִוָּה מִי הַיֹּדֵעַ לִשְׂחוֹת יִתְנַפֵּל רִאשֹׁנָה אֶל־הַמַּיִם לְהִנָּצֵל אֶל־הַיַּבָּשָׁה׃
44 וְהַנִּשְׁאָרִים יַחֲזִיקוּ בִקְרָשִׁים וּשְׁאָר שִׁבְרֵי הָאֳנִיָּה לְהַצִּיל אֶת־נַפְשָׁם וַיְהִי כֵן וַיִּמָּלְטוּ כֻלָּם אֶל־הַיַּבָּשָׁה׃
Atos 27 Hebraico – Grego

Atos 27 Grego Koinê

1  ῾Ως δὲ ἐκρίθη τοῦ ἀποπλεῖν ἡμᾶς εἰς τὴν ᾿Ιταλίαν, παρεδίδουν τόν τε Παῦλον καί τινας ἑτέρους δεσμώτας ἑκατοντάρχῃ ὀνόματι ᾿Ιουλίῳ σπείρης Σεβαστῆς. 
2  ἐπιβάντες δὲ πλοίῳ ᾿Αδραμυττηνῷ μέλλοντες πλεῖν τοὺς κατὰ τὴν ᾿Ασίαν τόπους ἀνήχθημεν, ὄντος σὺν ἡμῖν ᾿Αριστάρχου Μακεδόνος Θεσσαλονικέως, 
3  τῇ τε ἑτέρᾳ κατήχθημεν εἰς Σιδῶνα· φιλανθρώπως τε ὁ ᾿Ιούλιος τῷ Παύλῳ χρησάμενος ἐπέτρεψε πρὸς τοὺς φίλους πορευθέντα ἐπιμελείας τυχεῖν. 
4  κἀκεῖθεν ἀναχθέντες ὑπεπλεύσαμεν τὴν Κύπρον διὰ τὸ τοὺς ἀνέμους εἶναι ἐναντίους, 
5  τό τε πέλαγος τὸ κατὰ τὴν Κιλικίαν καὶ Παμφυλίαν διαπλεύσαντες κατήλθομεν εἰς Μύρα τῆς Λυκίας. 
6  κἀκεῖ εὑρὼν ὁ ἑκατοντάρχης πλοῖον ᾿Αλεξανδρινὸν πλέον εἰς τὴν ᾿Ιταλίαν ἐνεβίβασεν ἡμᾶς εἰς αὐτό· 
7  ἐν ἱκαναῖς δὲ ἡμέραις βραδυπλοοῦντες καὶ μόλις γενόμενοι κατὰ τὴν Κνίδον, μὴ προσεῶντος ἡμᾶς τοῦ ἀνέμου ὑπεπλεύσαμεν τὴν Κρήτην κατὰ Σαλμώνην, 
8  μόλις τε παραλεγόμενοι αὐτὴν ἤλθομεν εἰς τόπον τινὰ καλούμενον Καλοὺς Λιμένας, ᾧ ἐγγὺς ἦν πόλις Λασαία. 
9  ῾Ικανοῦ δὲ χρόνου διαγενομένου καὶ ὄντος ἤδη ἐπισφαλοῦς τοῦ πλοὸς διὰ τὸ καὶ τὴν νηστείαν ἤδη παρεληλυθέναι, παρῄνει ὁ Παῦλος 
10  λέγων αὐτοῖς· ἄνδρες, θεωρῶ ὅτι μετὰ ὕβρεως καὶ πολλῆς ζημίας οὐ μόνον τοῦ φόρτου καὶ τοῦ πλοίου, ἀλλὰ καὶ τῶν ψυχῶν ἡμῶν μέλλειν ἔσεσθαι τὸν πλοῦν. 
11  ὁ δὲ ἑκατοντάρχης τῷ κυβερνήτῃ καὶ τῷ ναυκλήρῳ ἐπείθετο μᾶλλον ἢ τοῖς ὑπὸ Παύλου λεγομένοις. 
12  ἀνευθέτου δὲ τοῦ λιμένος ὑπάρχοντος πρὸς παραχειμασίαν οἱ πλείους ἔθεντο βουλὴν ἀναχθῆναι κἀκεῖθεν, εἴ πως δύναιντο καταντήσαντες εἰς Φοίνικα παραχειμάσαι, λιμένα τῆς Κρήτης βλέποντα κατὰ λίβα καὶ κατὰ χῶρον. 
13  ὑποπνεύσαντος δὲ νότου δόξαντες τῆς προθέσεως κεκρατηκέναι, ἄραντες ἆσσον παρελέγοντο τὴν Κρήτην. 
14  μετ᾿ οὐ πολὺ δὲ ἔβαλε κατ᾿ αὐτῆς ἄνεμος τυφωνικὸς ὁ καλούμενος Εὐροκλύδων. 
15  συναρπασθέντος δὲ τοῦ πλοίου καὶ μὴ δυναμένου ἀντοφθαλμεῖν τῷ ἀνέμῳ ἐπιδόντες ἐφερόμεθα. 
16  νησίον δέ τι ὑποδραμόντες καλούμενον Κλαύδην μόλις ἰσχύσαμεν περικρατεῖς γενέσθαι τῆς σκάφης, 
17  ἣν ἄραντες βοηθείαις ἐχρῶντο ὑποζωννύντες τὸ πλοῖον· φοβούμενοί τε μὴ εἰς τὴν Σύρτιν ἐκπέσωσι, χαλάσαντες τὸ σκεῦος οὕτως ἐφέροντο. 
Ats 27:18  σφοδρῶς δὲ χειμαζομένων ἡμῶν τῇ ἑξῆς ἐκβολὴν ἐποιοῦντο, 
19  καὶ τῇ τρίτῃ αὐτόχειρες τὴν σκευὴν τοῦ πλοίου ἐρρίψαμεν· 
20  μήτε δὲ ἡλίου μήτε ἄστρων ἐπιφαινόντων ἐπὶ πλείονας ἡμέρας, χειμῶνός τε οὐκ ὀλίγου ἐπικειμένου, λοιπὸν περιῃρεῖτο πᾶσα ἐλπὶς τοῦ σῴζεσθαι ἡμᾶς. 
21  Πολλῆς δὲ ἀσιτίας ὑπαρχούσης τότε σταθεὶς ὁ Παῦλος ἐν μέσῳ αὐτῶν εἶπεν· ἔδει μέν, ὦ ἄνδρες, πειθαρχήσαντάς μοι μὴ ἀνάγεσθαι ἀπὸ τῆς Κρήτης κερδῆσαί τε τὴν ὕβριν ταύτην καὶ τὴν ζημίαν. 
22  καὶ τὰ νῦν παραινῶ ὑμᾶς εὐθυμεῖν· ἀποβολὴ γὰρ ψυχῆς οὐδεμία ἔσται ἐξ ὑμῶν πλὴν τοῦ πλοίου. 
23  παρέστη γάρ μοι τῇ νυκτὶ ταύτῃ ἄγγελος τοῦ Θεοῦ, οὗ εἰμι, ᾧ καὶ λατρεύω, 
24  λέγων· μὴ φοβοῦ, Παῦλε· Καίσαρί σε δεῖ παραστῆναι· καὶ ἰδοὺ κεχάρισταί σοι ὁ Θεὸς πάντας τοὺς πλέοντας μετὰ σοῦ. 
25  διὸ εὐθυμεῖτε, ἄνδρες· πιστεύω γὰρ τῷ Θεῷ ὅτι οὕτως ἔσται καθ᾿ ὃν τρόπον λελάληταί μοι. 
26  εἰς νῆσον δέ τινα δεῖ ἡμᾶς ἐκπεσεῖν. 
27  ῾Ως δὲ τεσσαρεσκαιδεκάτη νὺξ ἐγένετο διαφερομένων ἡμῶν ἐν τῷ ᾿Αδρίᾳ, κατὰ μέσον τῆς νυκτὸς ὑπενόουν οἱ ναῦται προσάγειν τινὰ αὐτοῖς χώραν. 
28  καὶ βολίσαντες εὗρον ὀργυιὰς εἴκοσι, βραχὺ δὲ διαστήσαντες καὶ πάλιν βολίσαντες εὗρον ὀργυιὰς δεκαπέντε· 
29  φοβούμενοί τε μήπως εἰς τραχεῖς τόπους ἐκπέσωμεν, ἐκ πρύμνης ῥίψαντες ἀγκύρας τέσσαρας ηὔχοντο ἡμέραν γενέσθαι. 
30  Τῶν δὲ ναυτῶν ζητούντων φυγεῖν ἐκ τοῦ πλοίου καὶ χαλασάντων τὴν σκάφην εἰς τὴν θάλασσαν, προφάσει ὡς ἐκ πρῴρας μελλόντων ἀγκύρας ἐκτείνειν, 
31  εἶπεν ὁ Παῦλος τῷ ἑκατοντάρχῃ καὶ τοῖς στρατιώταις· ἐὰν μὴ οὗτοι μείνωσι ἐν τῷ πλοίῳ, ὑμεῖς σωθῆναι οὐ δύνασθε. 
32  τότε οἱ στρατιῶται ἀπέκοψαν τὰ σχοινία τῆς σκάφης καὶ εἴασαν αὐτὴν ἐκπεσεῖν. 
33  ῎Αχρι δὲ οὗ ἤμελλεν ἡμέρα γίνεσθαι, παρεκάλει ὁ Παῦλος ἅπαντας μεταλαβεῖν τροφῆς λέγων· τεσσαρεσκαιδεκάτην σήμερον ἡμέραν προσδοκῶντες ἄσιτοι διατελεῖτε, μηδὲν προσλαβόμενοι. 
34  διὸ παρακαλῶ ὑμᾶς μεταλαβεῖν τροφῆς· τοῦτο γὰρ πρὸς τῆς ὑμετέρας σωτηρίας ὑπάρχει· οὐδενὸς γὰρ ὑμῶν θρὶξ ἐκ τῆς κεφαλῆς πεσεῖται. 
35  εἰπὼν δὲ ταῦτα καὶ λαβὼν ἄρτον εὐχαρίστησε τῷ Θεῷ ἐνώπιον πάντων, καὶ κλάσας ἤρξατο ἐσθίειν. 
36  εὔθυμοι δὲ γενόμενοι πάντες καὶ αὐτοὶ προσελάβοντο τροφῆς· 
37  ἦμεν δὲ ἐν τῷ πλοίῳ αἱ πᾶσαι ψυχαὶ διακόσιαι ἑβδομήκοντα ἕξ. 
38  κορεσθέντες δὲ τροφῆς ἐκούφιζον τὸ πλοῖον ἐκβαλλόμενοι τὸν σῖτον εἰς τὴν θάλασσαν. 
39  ῞Οτε δὲ ἡμέρα ἐγένετο, τὴν γῆν οὐκ ἐπεγίνωσκον, κόλπον δέ τινα κατενόουν ἔχοντα αἰγιαλὸν, εἰς ὃν ἐβουλεύοντο, εἰ δύναιντο, ἐξῶσαι τὸ πλοῖον. 
Ats 27:40  καὶ τὰς ἀγκύρας περιελόντες εἴων εἰς τὴν θάλασσαν ἅμα ἀνέντες τὰς ζευκτηρίας τῶν πηδαλίων, καὶ ἐπάραντες τὸν ἀρτέμωνα τῇ πνεούσῃ κατεῖχον εἰς τὸν αἰγιαλόν. 
41  περιπεσόντες δὲ εἰς τόπον διθάλασσον ἐπώκειλαν τὴν ναῦν, καὶ ἡ μὲν πρῷρα ἐρείσασα ἔμεινεν ἀσάλευτος, ἡ δὲ πρύμνα ἐλύετο ὑπὸ τῆς βίας τῶν κυμάτων. 
42  τῶν δὲ στρατιωτῶν βουλὴ ἐγένετο ἵνα τοὺς δεσμώτας ἀποκτείνωσι, μή τις ἐκκολυμβήσας διαφύγῃ. 
43  ὁ δὲ ἑκατοντάρχης βουλόμενος διασῶσαι τὸν Παῦλον ἐκώλυσεν αὐτοὺς τοῦ βουλήματος, ἐκέλευσέ τε τοὺς δυναμένους κολυμβᾶν ἀπορίψαντας πρώτους ἐπὶ τὴν γῆν ἐξιέναι, 
44  καὶ τοὺς λοιποὺς οὓς μὲν ἐπὶ σανίσιν, οὓς δὲ ἐπί τινων τῶν ἀπὸ τοῦ πλοίου. καὶ οὕτως ἐγένετο πάντας διασωθῆναι ἐπὶ τὴν γῆν. 
Atos 27 Hebraico – Grego

Atos Capítulo 27 ARC

A viagem de Paulo para Roma – Compare com Atos 27 Hebraico – Grego

1 – Como se determinou que havíamos de navegar para a Itália, entregaram Paulo e alguns outros presos a um centurião por nome Júlio, da Coorte Augusta.
2 – E, embarcando nós em um navio adramitino, partimos navegando pelos lugares da costa da Ásia, estando conosco Aristarco, macedônio de Tessalônica.
3 – E chegamos no dia seguinte a Sidom, e Júlio, tratando Paulo humanamente, lhe permitiu ir ver os amigos, para que cuidassem dele.
4 – E, partindo dali, fomos navegando abaixo de Chipre, porque os ventos eram contrários.
5 – E, tendo atravessado o mar ao longo da Cilícia e Panfília, chegamos a Mirra, na Lícia.
6 – Achando ali o centurião um navio de Alexandria, que navegava para a Itália, nos fez embarcar nele.
7 – E, como por muitos dias navegássemos vagarosamente, havendo chegado apenas defronte de Cnido, não nos permitindo o vento ir mais adiante, navegamos abaixo de Creta, junto de Salmona.
8 – E, costeando-a dificilmente, chegamos a um lugar chamado Bons Portos, perto do qual estava a cidade de Laseia.
9 – Passado muito tempo, e sendo já perigosa a navegação, pois também o jejum já tinha passado, Paulo os admoestava,
10 – dizendo-lhes: Varões, vejo que a navegação há de ser incômoda e com muito dano, não só para o navio e a carga, mas também para a nossa vida.
11 – Mas o centurião cria mais no piloto e no mestre do que no que dizia Paulo.
12 – E, como aquele porto não era cômodo para invernar, os mais deles foram de parecer que se partisse dali para ver se podiam chegar a Fenice, que é um porto de Creta que olha para a banda do vento da África e do Coro, e invernar ali.

A tempestade – Compare com Atos 27 Hebraico – Grego

13 – E, soprando o vento sul brandamente, lhes pareceu terem já o que desejavam, e, fazendo-se de vela, foram de muito perto costeando Creta.
14 – Mas, não muito depois, deu nela um pé de vento, chamado Euroaquilão.
15 – E, sendo o navio arrebatado e não podendo navegar contra o vento, dando de mão a tudo, nos deixamos ir à toa.
16 – E, correndo abaixo de uma pequena ilha chamada Cauda, apenas pudemos ganhar o batel.
17 – E, levado este para cima, usaram de todos os meios, cingindo o navio; e, temendo darem à costa na Sirte, amainadas as velas, assim foram à toa.
18 – Andando nós agitados por uma veemente tempestade, no dia seguinte, aliviaram o navio.
19 – E, ao terceiro dia, nós mesmos, com as próprias mãos, lançamos ao mar a armação do navio.
20 – E, não aparecendo, havia já muitos dias, nem sol nem estrelas, e caindo sobre nós uma não pequena tempestade, fugiu-nos toda a esperança de nos salvarmos.
21 – Havendo já muito que se não comia, então, Paulo, pondo-se em pé no meio deles, disse: Fora, na verdade, razoável, ó varões, ter-me ouvido a mim e não partir de Creta, e assim evitariam este incômodo e esta perdição.
22 – Mas, agora, vos admoesto a que tenhais bom ânimo, porque não se perderá a vida de nenhum de vós, mas somente o navio.
23 – Porque, esta mesma noite, o anjo de Deus, de quem eu sou e a quem sirvo, esteve comigo,
24 – dizendo: Paulo, não temas! Importa que sejas apresentado a César, e eis que Deus te deu todos quantos navegam contigo.
25 – Portanto, ó varões, tende bom ânimo! Porque creio em Deus que há de acontecer assim como a mim me foi dito.
26 – É, contudo, necessário irmos dar numa ilha.

O naufrágio

27 – Quando chegou a décima quarta noite, sendo impelidos de uma e outra banda no mar Adriático, lá pela meia-noite, suspeitaram os marinheiros que estavam próximos de alguma terra.
28 – E, lançando o prumo, acharam vinte braças; passando um pouco mais adiante, tornando a lançar o prumo, acharam quinze braças.
29 – E, temendo ir dar em alguns rochedos, lançaram da popa quatro âncoras, desejando que viesse o dia.
30 – Procurando, porém, os marinheiros fugir do navio e tendo já deitado o batel ao mar, como que querendo lançar as âncoras pela proa,
31 – disse Paulo ao centurião e aos soldados: Se estes não ficarem no navio, não podereis salvar-vos.
32 – Então, os soldados cortaram os cabos do batel e o deixaram cair.
33 – E, enquanto o dia vinha, Paulo exortava a todos a que comessem alguma coisa, dizendo: É já hoje o décimo quarto dia que esperais e permaneceis sem comer, não havendo provado nada.
34 – Portanto, exorto-vos a que comais alguma coisa, pois é para a vossa saúde; porque nem um cabelo cairá da cabeça de qualquer de vós.
35 – E, havendo dito isto, tomando o pão, deu graças a Deus na presença de todos e, partindo-o, começou a comer.
36 – E, tendo já todos bom ânimo, puseram-se também a comer.
37 – E éramos ao todo no navio duzentas e setenta e seis almas.
38 – Refeitos com a comida, aliviaram o navio, lançando o trigo ao mar.
39 – E, sendo já dia, não reconheceram a terra; enxergaram, porém, uma enseada que tinha praia e consultaram-se sobre se deveriam encalhar nela o navio.
40 – Levantando as âncoras, deixaram-no ir ao mar, largando também as amarras do leme; e, alçando a vela maior ao vento, dirigiram-se para a praia.
41 – Dando, porém, num lugar de dois mares, encalharam ali o navio; e, fixa a proa, ficou imóvel, mas a popa abria-se com a força das ondas.
42 – Então, a ideia dos soldados foi que matassem os presos para que nenhum fugisse, escapando a nado.
43 – Mas o centurião, querendo salvar a Paulo, lhes estorvou este intento; e mandou que os que pudessem nadar se lançassem primeiro ao mar e se salvassem em terra;
44 – e os demais, uns em tábuas e outros em coisas do navio. E assim aconteceu que todos chegaram à terra, a salvo.
Atos 27 Hebraico – Grego

Todos os Capítulos de Atos dos Apóstolos

Views: 0